חולים או נפצעים בזנזיבר: למי מתקשרים, לאן נוסעים ומי משלם?

רוב הימים בזנזיבר עוברים בלי שום קשר לרפואה. הבעיה היא שכשכן צריך, צריך מהר, ובדרך כלל דווקא בערב, דווקא בכפר חוף במרחק שעה מסטון טאון (Stone Town), ודווקא כשאף אחד לא יודע למי מתקשרים.

הכתבה הזאת בנויה כדי להיקרא באותו רגע. למעלה בלוק החלטה מהיר, אחריו רשימת מרפאות ובתי חולים לפי אזור עם שמות ומספרי טלפון, ואחר כך הסבר איך שלושת הכיסויים שיש לכם, ביטוח החובה הזנזיברי, ביטוח הנסיעות הישראלי וההטבה שבכרטיס האשראי, מתחלקים ביניהם את התשלום. אם אתם קוראים את זה עכשיו ומישהו חולה, גללו לאזור שלכם והתחילו משם.

למי מתקשרים ראשון?

הסדר שעובד בזנזיבר שונה ממה שמכירים מהארץ, כי אין באי מערך אמבולנסים ציבורי שאפשר להזמין בשיחה אחת. האמבולנסים שבאמת מגיעים מהר הם רכבים של בתי החולים והמרפאות הפרטיות, והם יוצאים אחרי שמתקשרים אליהם ישירות.

• הקבלה במלון. נקודת הפתיחה המהירה ביותר. לכל מלון ולכל לודג' באי יש מרפאה שהוא עובד איתה, לרוב הקרובה ביותר, ולעתים קרובות גם מספר של רופא שמגיע לחדר. אם אתם לא במצב לחפש, זו השיחה הראשונה.
• המרפאה או בית החולים הפרטי הקרוב. אם המצב ברור ודורש טיפול, אפשר לדלג על המלון ולהתקשר ישירות. השמות והמספרים בהמשך.
• מוקד חברת הביטוח שלכם. חשוב לא פחות, ורצוי במקביל ולא במקום. פוליסות ישראליות רבות דורשות פנייה למוקד לפני טיפול יקר או לפני אשפוז, וזה גם המקום שממנו יוצאת התחייבות כספית לבית החולים.
• שגרירות או קונסוליה. רלוונטי בעיקר במקרים חמורים, באובדן מסמכים או במוות. הפרטים בסוף הכתבה.

בכל אחת מהשיחות האלה תצטרכו טלפון שעובד. רשת סלולרית קיימת כמעט בכל האי, אבל חבילת נדידה שנגמרה או כרטיס סים שלא הצלחתם לרשום הופכים את הרגע הזה לקשה בהרבה, ולכן שווה לסדר את זה ביום הראשון של הטיול ולא בערב שבו צריך אותו.

מרפאות ובתי חולים לפי אזור באי

המערכת הציבורית בזנזיבר מוגבלת מאוד, והמסלול המעשי לתייר הוא כמעט תמיד מרפאה או בית חולים פרטי. ההיצע התרכז בשני מקומות: סטון טאון, שבה נמצאים בתי החולים הגדולים, ורצועות המלונות בחוף המזרחי ובצפון, שבהן פועלות רשתות מרפאות שנבנו סביב התיירות.

סטון טאון והמערב

כאן נמצא הריכוז הרפואי הרציני היחיד באי, וזה גם היעד שאליו מפנים משאר האזורים כשהמצב חורג ממה שמרפאת חוף יכולה לטפל בו.

• Tasakhtaa Global Hospital, רחוב ויקטוריה, אזור ווגה. בית החולים הפרטי הגדול באי, כ-130 מיטות, חדר מיון פעיל סביב השעון, טיפול נמרץ, חדרי ניתוח, אורתופדיה, כירורגיה כללית, יולדות, ילדים, דיאליזה ומרפאת שיניים. קו חירום +255 24 223 2222, מרכזייה +255 24 223 2341, זימון תורים +255 778 679 414.
• Al Rahma Hospital, רחוב קילימני. בית חולים פרטי עם מעבדה, הדמיה, כירורגיה, גינקולוגיה, ילדים, דיאליזה ושיניים. טלפון +255 24 223 6715, זימון תורים +255 777 599 871.
• Stone Town Medical Clinic. מרפאה פרטית קטנה עם התמחות ברפואת צלילה, וזו הכתובת הרלוונטית לכל אירוע צלילה חשוד. מספר החירום שלה הוא +255 777 777 112.
• Urban Care Clinic, פומבה טאון (Fumba) וג'מביאני (Jambiani). מרפאה פרטית שמציעה ביקורי בית, ייעוץ מרחוק וקו כונן סביב השעון, ופתוחה בימי חול עד חצות. טלפון +255 622 820 011.

החוף המזרחי

ברצועה שבין מיצ'מבי (Michamvi) בצפונה לג'מביאני בדרומה פועלת רשת מרפאות פרטית עם בית חולים מלא בפאג'ה (Paje) ונקודות טיפול קטנות יותר לאורך החוף, רובן צמודות למלונות גדולים.

• MedExpress Hospital, על כביש פאג'ה בווג'ו (Bwejuu). חדר מיון 24 שעות, טיפול נמרץ, מעבדה, רנטגן ואולטרסאונד, אשפוז וחדר ניתוח. טלפון +255 775 550 066, ובאותו מתחם בית מרקחת שפועל סביב השעון, +255 778 477 777.
• מרפאות של אותה רשת פועלות בג'מביאני, במיצ'מבי ובמרומבי (Marumbi), כולן במספר אחד: +255 776 766 666. קו החירום הכללי של הרשת הוא +255 776 399 999.
• Urban Care Clinic בג'מביאני מציעה ביקורי בית וכונן, טלפון +255 622 820 011.
• AMS Hospital מפעילה נקודה בפאג'ה, וקו החירום שלה הוא +255 672 573 150.

הצפון והצפון מזרח

הצפון הוא האזור עם ריכוז המלונות הגדול ביותר, והמרחק ממנו לסטון טאון הוא שעה ורבע עד שעה וחצי. לכן חשוב במיוחד לדעת מה יש קרוב.

• North Valley Hospital, בין קנדווה (Kendwa) לנונגווי (Nungwi). בית חולים פרטי עם חדר מיון, חדרי ניתוח, טיפול נמרץ, מעבדה, בית מרקחת, אמבולנס וסורק CT. קו חם +255 777 797 779.
• MedExpress Hospital בקיוונגווה (Kiwengwa). חדר מיון 24 שעות, אשפוז, טיפול נמרץ, מעבדה והדמיה, טלפון +255 771 550 066. אותה רשת מפעילה מרפאות בפוואני מצ'נגני (Pwani Mchangani) ובמטמווה (Matemwe), במספר +255 776 766 666.
• AMS Hospital, בסיס בקיוונגווה. סניפים בנונגווי, בקנדווה, בפוואני מצ'נגני ובקיירו (Kairo), עם אמבולנס טיפול נמרץ, רנטגן, מעבדה ובית מרקחת. טלפון +255 672 573 150 או +255 776 322 612.

בתי החולים הציבוריים

הם לא היעד המועדף לתייר, אבל במצב חירום אמיתי בית החולים הקרוב הוא המקום הנכון לייצוב ראשוני, ומשם מעבירים. שלושת הרלוונטיים באי אונגוג'ה (Unguja) הם Mnazi Mmoja Hospital ברחוב ווגה בסטון טאון, שהוא בית החולים המפנה של זנזיבר כולה, בטלפון +255 773 833 768 או +255 627 600 600; Kivunge District Hospital בצפון, +255 776 532 421; ו-Makunduchi District Hospital בדרום, +255 776 661 063. בפמבה (Pemba) פועלים בתי חולים מחוזיים בצפון האי ובדרומו.

הבורר הבא מקצר את החיפוש. בוחרים את האזור שבו אתם ישנים ומקבלים את המתקן הקרוב, את בית החולים שאליו מפנים ואת זמן הנסיעה לסטון טאון.

מה מטפלים באי ומה דורש פינוי?

ההבחנה הזאת היא הלב של העניין, כי היא קובעת אם מדובר בערב לא נעים או באירוע בעשרות אלפי דולרים.

מה שנסגר בזנזיבר. שלשול נוסעים והתייבשות כולל עירוי, אבחון וטיפול במלריה, זיהומים, כוויות שמש ומכת חום, פצעים ותפירה, זיהומי אוזניים אחרי צלילה ושנורקלינג, פציעות שונית וקיפודי ים, שברים פשוטים עם צילום וגבס, בעיות שיניים דחופות, ומקרי בטן וגינקולוגיה שאינם מסובכים. בבתי החולים הגדולים באי יש גם חדרי ניתוח וטיפול נמרץ, ובשניים מהם סורק CT.

מה שיוצא מהאי. טראומה קשה ורב מערכתית, אירוע לב שדורש צנתור, שבץ שדורש טיפול בחלון זמן, נוירוכירורגיה, כוויות נרחבות, הנשמה ממושכת, וכל מצב שדורש מומחיות שאין לה כאן צוות תורן. שני יעדים אפשריים: דאר א-סלאם (Dar es Salaam), פחות מחצי שעה טיסה מזנזיבר, שבה פועלים בתי חולים פרטיים גדולים ובהם Aga Khan Hospital ברחוב אושן רואד, עם קו ישיר לחדר המיון +255 22 211 5151 וקו חירום +255 782 004 001; וניירובי (Nairobi), שהיא מרכז ההפניה האזורי של מזרח אפריקה ויעד ברירת המחדל של חברות הפינוי.

שני מקרים ראויים לתשומת לב מיוחדת. הראשון הוא נשיכת חיה. כלבת קיימת בטנזניה, ובזנזיבר המידע חלקי. אימונוגלובולין נגד כלבת, החלק הקריטי בטיפול למי שלא חוסן מראש, נמצא במחסור עולמי ואינו זמין בכל מקום, ולכן נשיכה מחיה עלולה להפוך בעצמה לסיבה להעברה ליבשת. השני הוא אירוע צלילה. בזנזיבר קיים תא לחץ, אך אין להניח שהוא זמין בכל שעה, ומקרה שדורש סדרת טיפולים מגיע במהירות לשאלת הפינוי. בשני המקרים השיחה הראשונה היא למרפאה, והשנייה למוקד הביטוח.

פינוי רפואי: מי מארגן, כמה זמן וכמה זה עולה?

הגוף הוותיק והמוכר ביותר במזרח אפריקה הוא ארגון הרופאים המעופפים של אמרף, שפועל מנמל התעופה וילסון בניירובי מזה כשישים ושמונה שנים, מבצע עד כאלף פינויים בשנה ומחזיק הסמכה מלאה של המכון האירופי לרפואה אווירית. מוקד החירום שלו פעיל 24 שעות במספר +254 20 699 2299. לצדו פועלות בטנזניה חברות פינוי מסחריות שמפעילות אמבולנסים ומטוסים, וגם חברות הסיוע הבינלאומיות שמולן עובדות חברות הביטוח הישראליות שולחות מטוסים לאזור.

מה שחשוב להבין הוא מי מפעיל את השרשרת. פינוי אווירי אינו מוזמן בשיחה של המשפחה. הוא מתחיל ברופא בשטח שקובע שהמטופל אינו יכול להיות מטופל כאן, ממשיך במוקד רפואי שמאשר את ההעברה ובוחר יעד, ורק אז מוקצה מטוס וצוות. כשהמסמכים מסודרים והפוליסה ברורה, מדובר בשעות. כשמישהו מנסה לברר תוך כדי מי מכסה מה, זה נמשך הרבה יותר.

המחיר הוא הסיבה שכל הנושא הזה חשוב. הערכות מקובלות בענף ביטוח הנסיעות מדברות על עד כ-50,000 דולר לפינוי במטוס אמבולנס, ועל 25,000 עד 30,000 דולר להטסה על אלונקה בטיסה מסחרית עם מלווה רפואי, בתוספת עלות המושבים שצריך לפנות במטוס. בשטח מרוחק או במצב קשה במיוחד המספרים האלה מוכפלים. זה בדיוק הסדר גודל שביטוח לא נכון לא מכסה.

שלושת הכיסויים ואיך הם מצטלבים

לכל ישראלי שנוחת בזנזיבר יש בין אחד לשלושה כיסויים פעילים, והם לא מחליפים זה את זה. הטבלה מסכמת את ההבדלים, וההסבר שאחריה מפרט את הנקודות שבאמת מכריעות.

ביטוח החובה הזנזיברי: מה הוא באמת נותן?

הפוליסה נמכרת בפורטל הממשלתי ב-44 דולר למבוגר, מונפקת כקוד QR שנסרק בכניסה, ותקפה עד 92 יום. היא נותנת עד 50,000 דולר להוצאות רפואיות דחופות, מכסה פינוי בתוך זנזיבר ואל היבשת, מכסה החזרה רפואית לארץ המגורים ובמקרה הקשה גם החזרת גופה, ומוסיפה כיסוי להארכת שהות למי שאינו כשיר לטוס. פירוט מלא של טבלת התגמולים והחריגים נמצא בכתבה הייעודית על ביטוח החובה.

שלוש נקודות שכדאי להכיר לפני שנשענים עליה:

• ניירובי אינה בפנים. סעיף הפינוי מדבר על זנזיבר, על טנזניה היבשתית ועל החזרה לארץ המגורים. פינוי לניירובי, שהוא היעד הרפואי הטבעי מהאזור, אינו נכנס לתיאור הזה.
• החריגים רחבים. מצב רפואי קיים ומחלה כרונית, הריון וסיבוכיו, שימוש מופרז באלכוהול, קטטות ואי עמידה בכללי בטיחות מקובלים אינם מכוסים. חלק מהמצבים שמגיעים למרפאות באי נופלים בדיוק שם.
• יש דיווחים על פערים בפועל. משרד החוץ האיטלקי, בעדכון של יולי 2026, מזהיר שהתגלו מקרים רבים שבהם פוליסת החובה לא כיסתה הוצאות רפואיות מסוימות, וכן מקרים של בתי חולים שסירבו לקבל מטופלים שהחזיקו בפוליסת החובה בלבד, וממליץ לרכוש ביטוח בריאות פרטי בכל מקרה.

המשמעות פשוטה: פוליסת החובה היא רצפה, לא תקרה. היא הרשאת כניסה שמצורף לה כיסוי בסיסי, והיא לא נבנתה כדי לשאת אירוע רפואי כבד של תייר זר.

ביטוח הנסיעות הישראלי: מה שכדאי לבדוק לפני שטסים

זו השכבה שנושאת בפועל את רוב המשקל בזנזיבר, ולכן שווה לעבור על ארבעה סעיפים לפני הרכישה, לא אחריה:

• פינוי והטסה רפואית. ודאו שהם בפוליסה במפורש ולא כהרחבה שלא סימנתם, ושהם כוללים גם החזרה לישראל ולא רק העברה לבית חולים אזורי.
• ספורט וים. צלילה, קייטסרפינג, רכיבה על קטנוע וטיולי אופנוע נחשבים בחלק מהפוליסות ספורט אתגרי או פעילות מוחרגת. בזנזיבר שלושתם נפוצים מאוד, וההרחבה עולה מעט מאוד ביחס למה שהיא מונעת.
• מצב רפואי קיים. אם יש מחלה כרונית או טיפול קבוע, בלי הרחבה מתאימה כל אירוע שקשור אליה עלול לצאת מהכיסוי, וגם פוליסת החובה הזנזיברית מוציאה אותו.
• אופן התשלום. בדקו אם המבטח נותן התחייבות ישירה לבית חולים בחו"ל או עובד בשיטת החזר. ההבדל מורגש מאוד ברגע שמבקשים מכם לשלם מראש.

מי שקונה פוליסה בכל מקרה יכול להשוות בין EKTA, VisitorsCoverage ו-Insubuy, שלושתם מוכרים פוליסות בינלאומיות מקוונות עם סעיפי פינוי והחזרה רפואית ומאפשרים לראות את התנאים לפני התשלום.

תוספת שמעטים מכירים: ארגון הרופאים המעופפים מוכר כיסוי פינוי קצר טווח למטיילים, והמסלול שכולל את קניה, את טנזניה ואת זנזיבר עומד על 50 דולר לנוסע. הוא אינו ביטוח נסיעות ואינו מחליף אותו, אבל הוא קונה גישה ישירה למי שבאמת מפעיל את המטוסים באזור, וזה שווה משהו במסלול שמשלב זנזיבר עם ספארי.

ביטוח כרטיס האשראי: למה הוא לרוב לא מספיק כאן?

ההטבה הרווחת בכרטיסי האשראי הישראליים היא מספר ימי ביטוח ללא תשלום, בדרך כלל כחמישה, כשהפוליסה עצמה נמכרת וחתומה על ידי חברת ביטוח ולא על ידי חברת האשראי. שלוש בעיות מעשיות נובעות מכך:

• טיול טיפוסי בזנזיבר נמשך שבעה עד עשרה ימים, כלומר ההטבה מכסה חלק מהנסיעה ולא את כולה, והימים שמעבר לה נרכשים בתשלום.
• ההטבה לא נדלקת מעצמה. צריך להיכנס ולרכוש את הפוליסה מראש דרך הערוץ שהחברה מגדירה. מי שסמך על זה בלי לעשות כלום מגיע לזנזיבר בלי כיסוי.
• החריגים זהים לאלה של כל פוליסה אחרת. אותה שאלה של מצב רפואי קיים ואותה שאלה של ספורט אתגרי חוזרות במלואן.

מי משלם בפועל בקופה?

ברוב המקרים אתם, ואז מקבלים החזר. המרפאות ובתי החולים הפרטיים בזנזיבר עובדים מול רשימה מוגדרת של מבטחים אזוריים ובינלאומיים, ומבטחים ישראליים אינם ברשימות האלה. גם בית החולים הפרטי הגדול בסטון טאון מציין במפורש שמטופל זר משלם עבור הטיפול ושאין הסדרי תשלומים.

לכן, המשמעות המעשית: החזיקו כרטיס אשראי עם מסגרת פנויה אמיתית, ובקשו בסוף הטיפול חשבונית מפורטת באנגלית שכוללת אבחנה, פירוט טיפולים ותרופות, ותאריכים. תיק תביעה בלי אבחנה כתובה הוא תיק שמתעכב. אם נדרש אשפוז או פינוי, זה הרגע להפעיל את מוקד הביטוח כדי שינפיק התחייבות ישירה לבית החולים.

הבעיות שבאמת קורות באי

קיבה ושלשולים

הסיבה מספר אחת לפנייה לרופא בזנזיבר. הכללים הפשוטים מפחיתים את רוב הסיכון: מים מבקבוק סגור כולל לצחצוח שיניים, בלי קרח ממקור לא ברור, פירות שקולפים בעצמכם, אוכל שיוצא חם מהאש. דוכני האוכל בפורודהאני (Forodhani) הם חוויה, אבל הם גם המקום שבו הכי כדאי לבחור דוכן עמוס שבו האוכל מתחלף מהר.

הטיפול הראשוני הוא נוזלים, ובמידה רבה רק נוזלים: מים עם אבקת החזרת נוזלים, בהדרגה ובכמויות קטנות. זה הופך לעניין רפואי כשמופיע חום, כשיש דם בצואה, כשההקאות מונעות שתייה, כשמדובר בילד או במבוגר עם מחלת רקע, או כשזה נמשך מעבר ליומיים. הגבול המעשי הוא היכולת לשתות. מי שלא מצליח להכניס נוזלים צריך עירוי, וזה משהו שכל המרפאות באי עושות.

שמש, חום והתייבשות

זנזיבר יושבת ממש ליד קו המשווה, השמש חזקה גם דרך עננות, והרוח מהים מסתירה את התחושה. הכוויות הקשות ביותר נגרמות דווקא במים ובשעות שנחשבות בטוחות. הכללים: מסנן קרינה גבוה שנמרח מחדש, חולצת שחייה לילדים, כובע, והימנעות מהשמש הישירה בין 11 ל-15.

מכת חום היא לא כווית שמש חמורה אלא מצב אחר לגמרי, והסימנים שלה הם בלבול, הפסקת הזעה, עור חם ויבש וחום גוף גבוה. זה מצב שדורש קירור מיידי ופנייה לעזרה, לא מנוחה בחדר. אחוז לא קטן מהפניות למרפאות החוף הוא בסך הכל התייבשות שנבנתה במשך יומיים של שמש, שחייה ואלכוהול.

פציעות ים: שונית, קיפודי ים ושנורקלינג

החוף המזרחי של זנזיבר נחשף בשפל למרחק גדול, והקרקעית שם היא אלמוגים, אבן חדה וקיפודי ים. רוב פציעות הים באי הן חתכים בכפות הרגליים ובידיים וקוצים של קיפוד, ושתיהן מזדהמות מהר במים חמים. נעלי ים אינן המלצה אסתטית אלא הדבר שמונע את רוב המקרים האלה, ושווה לתכנן את הכניסה למים לפי לוח הגאות.

מה עושים: שוטפים היטב במים נקיים, מוציאים מה שאפשר להוציא, מחטאים ומכסים. פצע שהחל להתאדם, להתנפח או לכאוב יותר אחרי יום הוא זיהום שדורש רופא. קוץ שנשבר עמוק בעור, חתך על אלמוג וכל פגיעה בעין דורשים מרפאה ולא טיפול עצמי. דגי אבן ויצורים ארסיים אחרים קיימים באזור, ודקירה שגורמת לכאב חד ומתפשט מצדיקה פנייה מיידית.

קטנועים, אופנועים וכבישים

זה הסעיף שגורם לפינויים. כדי לנהוג בזנזיבר צריך רישיון נהיגה מקומי, שנרכש דרך חברת ההשכרה, בנוסף לרישיון הבינלאומי. הכבישים באי צרים, מסומנים חלקית, משותפים לרוכבי אופניים, לעדרים ולהולכי רגל, והתאורה בהם בלילה מינימלית. בחשכה, שיורדת סביב 18:30 לאורך כל השנה, הסיכון עולה משמעותית.

הבודה בודה, אופנוע ההסעות המקומי, מתואר במידע הבריטי הרשמי כאמצעי תחבורה מתוחזק גרוע ונהוג גרוע. אם בכל זאת נוסעים על שני גלגלים, קסדה היא לא עניין של טעם: פוליסות רבות מוציאות פציעת אופנוע כשלא נלבשה קסדה או כשלרוכב לא היה רישיון מתאים, וגם פוליסת החובה הזנזיברית מחריגה אי עמידה בכללי בטיחות מקובלים. פרטים נוספים על התנהלות בטוחה באי נמצאים בכתבה על בטיחות בזנזיבר.

עקיצות, נשיכות ושריטות

יתושים הם העניין המרכזי. יתושת האנופלס, שמעבירה מלריה, עוקצת בין רדת החשכה לזריחה, בעוד יתושי הדנגה עוקצים ביום. דוחה עם DEET בריכוז 20% ומעלה או עם פיקרידין, שרוולים ארוכים בערב וכילה במקום שאין בו רשתות הם ההגנה. חום שמופיע בזנזיבר או עד שנה אחרי החזרה הוא סיבה לבדיקת מלריה, וההסבר המלא על הסיכון באי ועל השאלה מתי צריך טיפול מונע נמצא בכתבה על מלריה בזנזיבר ובטנזניה.

נשיכה או שריטה של חיה, כולל קופים בג'וזאני (Jozani) וכלבים ברחוב, מטופלת אחרת: שוטפים את הפצע היטב במים ובסבון במשך מספר דקות, ופונים לרופא באותו יום גם אם הפצע נראה זניח. עטלפים באזור נושאים נגיפים דמויי כלבת, ומגע עם עטלף אינו דבר שממתינים איתו.

בתי מרקחת, תרופות ומה כדאי לארוז מהארץ

בתי מרקחת פועלים בסטון טאון ובכפרי החוף הגדולים, ובבתי החולים הפרטיים יש בתי מרקחת פנימיים, כולל אחד שפועל סביב השעון במתחם בית החולים בפאג'ה, +255 778 477 777. בדיקת מלריה מהירה וטיפול תרופתי במלריה זמינים במרפאות הפרטיות, וזו אחת הסיבות שהמסלול המקומי עובד היטב במקרים האלה.

מה שכן מצדיק להביא מהבית: ארגון הבריאות העולמי מעריך שכעשירית מהמוצרים הרפואיים במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית הם מוצרים באיכות ירודה או מזויפים. זו סיבה טובה להביא את מה שאתם עשויים להזדקק לו במקום לחפש אותו בערב בכפר חוף.

• תרופות קבועות שלכם, בכמות לכל הטיול ועוד כמה ימים, באריזה המקורית, במזוודת היד, ועם מכתב או מרשם באנגלית שמפרט את שם החומר הפעיל. זה גם מה שמציל אתכם אם מזוודה מתאחרת.
• אבקת החזרת נוזלים במנות בודדות. הפריט הכי שימושי ביחס למשקלו.
• משככי כאבים ומורידי חום שאתם רגילים אליהם, ותכשיר נגד בחילה או נגד שלשולים לפי מה שהרופא שלכם ממליץ.
• תכשיר נגד אלרגיה לעקיצות ולתגובות עור.
• ערכת פצעים: חומר חיטוי, פדים סטריליים, פלסטרים עמידים למים, תחבושת אלסטית ופינצטה. הפינצטה היא לקוצים.
• מסנן קרינה גבוה ודוחה יתושים בריכוזים שהוזכרו למעלה. שניהם נמכרים באי, אך במבחר צר ובמחיר גבוה.
• מדחום, ומשקפיים או עדשות רזרביות.

הערה קטנה שחוסכת ויכוח בשדה: שקיות ניילון אסורות בטנזניה, אבל שקית זיפלוק לתרופות ולכלי רחצה מותרת בתנאי שהיא יוצאת מהמדינה יחד אתכם.

מספרי חירום שכדאי לשמור בטלפון

שמרו את הרשימה הזאת באנשי הקשר לפני הטיסה, ולא כסימנייה בדפדפן שדורשת אינטרנט.

שימו לב שהמספרים הקצרים מגיעים למוקד ארצי דובר סווהילי, ושאין מאחוריהם מערך אמבולנסים שמכסה את האי. במצב רפואי, השיחה שמזיזה רכב היא זו שמופנית ישירות לבית החולים או למרפאה, ולכן שווה להזין את המספר של המתקן הקרוב אליכם עוד ביום הראשון.

בשורה התחתונה, רוב מה שקורה למטיילים בזנזיבר נסגר במרפאה מקומית תוך שעה, בעלות של עשרות עד מאות דולרים. המקרים החריגים הם שמצדיקים את ההכנה: ביטוח נסיעות עם סעיף פינוי מפורש, כרטיס אשראי עם מסגרת, ושני מספרי טלפון ששמורים מראש. זה כל ההבדל בין ערב מבוזבז לבין אירוע שגורר חודשים של התכתבות.