ראש המדינה של מלזיה (Malaysia) נושא את התואר Yang di-Pertuan Agong, ובעברית מקובל לקרוא לו פשוט המלך. המלך הנוכחי הוא סולטאן איברהים מג'והור (Johor), ה-17 במספר, שנבחר ב-26 באוקטובר 2023, הושבע ב-31 בינואר 2024 והוכתר ב-20 ביולי 2024. התפקיד אינו תורשתי אלא נבחר, והוא מתחלף כל חמש שנים בין תשעה סולטנים תורשתיים בסדר רוטציה קבוע.
זה המקום שבו מלזיה יוצאת דופן. יש בעולם מונרכיות נבחרות אחרות, אבל מלזיה היא היחידה שבה ראש המדינה נבחר מתוך קבוצה סגורה של תשעה שליטים תורשתיים, והתפקיד עובר ביניהם בתור מסודר שנקבע מראש, כך שכל אחד מהם יודע בערך מתי יגיע תורו.
איך בוחרים מלך במלזיה?
הגוף שבוחר נקרא מועצת השליטים, Majlis Raja-Raja, והוא מורכב מתשעת השליטים התורשתיים של המדינות המלאיות. רק הם מצביעים, ורק הם יכולים להיבחר. ההצבעה היא בקלפי חשאית, ומועמד זקוק לחמש קולות לפחות כדי להיבחר. הכהונה היא לחמש שנים, ושליט שכבר כיהן כמלך אינו יכול להיבחר שוב עד שכל האחרים הזכאים כיהנו אף הם.
הסדר שבו עובר התפקיד נקבע ב-1957, עם העצמאות, ומבוסס על ותק השליטים באותה שנה. למועצת השליטים יש סמכות לשנות אותו, אבל בפועל הוא נשמר כמעט בלי חריגות במשך כל הדורות שחלפו מאז. התור הוא: נגרי סמבילן (Negeri Sembilan), סלנגור (Selangor), פרליס (Perlis), טרנגאנו (Terengganu), קדאח (Kedah), קלנטן (Kelantan), פהאנג (Pahang), ג'והור ופראק (Perak). אחרי פראק חוזר התור לנגרי סמבילן, וכך הלאה.
מי לא משתתף במערכת הזאת?
מלזיה מחזיקה 13 מדינות, אבל רק תשע מהן מספקות מלכים. ארבע מדינות, מלאקה (Malacca), פנאנג (Penang), סבאח (Sabah) וסראוואק (Sarawak), אינן סולטנות ואין להן שליט תורשתי, ובראשן עומד מושל שמתמנה. שלושת השטחים הפדרליים אינם משתתפים גם הם. התוצאה היא שרוב שטחה של מלזיה, שני חלקיה הגדולים בבורנאו (Borneo) בכלל, נמצא מחוץ למנגנון הבחירה של ראש המדינה שלו.
ההיסטוריה הזאת חקוקה גם בדגל הלאומי, שבו הצהוב הוא צבע המלוכה המלאית והסהר מסמל את האסלאם, והפירוט המלא של סמלי הדגל נמצא בכתבה עליו.
מה עוד מועצת השליטים עושה?
בחירת המלך היא המשימה המוכרת של המועצה, אבל לא העיקרית מבחינת היקף העבודה. המועצה מתכנסת בדרך כלל שלוש פעמים בשנה, ואפשר לכנס אותה גם לבקשת המלך או לבקשת שלושה מחבריה. לפני תום כהונה של חמש שנים היא חייבת להתכנס לא יותר מארבעה שבועות לפני המועד, וכך גם כשמתפנה התפקיד באמצע.
בישיבות האלה יושבים גם ארבעת המושלים של פנאנג, מלאקה, סבאח וסראוואק, אך בלי זכות הצבעה, ולצד כל שליט או מושל נמצא ראש הממשלה של המדינה שלו. כשהמלך משתתף, ראש הממשלה הפדרלי מתלווה אליו.
לכוח הזה יש שיניים חוקתיות. חלק מסעיפי החוקה אינם ניתנים לשינוי בלי הסכמת המועצה, ובהם המעמד המיוחד של הבומיפוטרה לפי סעיף 153, מעמדה של המלאית כשפה לאומית, והסדרי האזרחות. בהחלטות שנוגעות לקיום האסלאם משתתפים תשעת השליטים המלאים בלבד, בלי המושלים. במילים אחרות, המוסד הזה אינו רק טקסי אלא בלם ממשי על תיקוני חוקה בסוגיות הרגישות ביותר במלזיה.
מה המלך באמת יכול לעשות?
מלזיה היא מונרכיה חוקתית, והמלך הוא ראש מדינה טקסי. הכוח המבצע מופקד בו באופן פורמלי, אבל הוא מפעיל אותו לפי עצת הקבינט, כלומר למעשה לפי החלטות הממשלה. זה הכלל, ויש לו חריגים שמתגלים בדיוק ברגעים הדרמטיים.
שלוש סמכויות הן שיקול דעתו הבלעדי: מינוי ראש הממשלה, סירוב לבקשה לפזר את הפרלמנט, וכינוס מועצת השליטים בעניינים הנוגעים למלוכה. מעבר לכך הוא ממנה את נשיא בית המשפט הפדרלי ושופטים נוספים, 44 מחברי הבית העליון של הפרלמנט, את המושלים בארבע המדינות שאין להן שליט, ואת ראש העיר של קואלה לומפור (Kuala Lumpur) ומועצתה. הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים.
בחקיקה כוחו מוגבל בזמן ולא בתוכן: הוא יכול לעכב את חתימתו על חוק, אבל אם לא חתם, החוק נכנס לתוקף אוטומטית בתום 30 יום. סמכות החנינה בידיו, והיא אינה חלה על עצמו או על בני משפחתו הקרובה, ובמקרה כזה עליו לפנות למועצת השליטים. ב-1993 בוטלה החסינות המשפטית האישית של המלך ושל שליטי המדינות, והוקם בית משפט מיוחד שמוסמך לדון בעניינם.
המלך כראש הדת
לתפקיד יש גם צד דתי מוגדר. המלך הוא ראש האסלאם במדינה שממנה הוא בא, וגם בארבע המדינות שאין להן שליט תורשתי ובשלושת השטחים הפדרליים. בשאר המדינות ראש הדת הוא השליט המקומי. זו אחת הסיבות לכך שהמערכת הדתית במלזיה מנוהלת ברמת המדינה ולא ברמה הפדרלית, וההשלכות המעשיות של החלוקה הזאת, מחוקי אלכוהול ועד המערכת המשפטית הכפולה, מוסברות במדריך על הדת, השפה והאנשים במלזיה.
מתי המלוכה הפסיקה להיות טקסית בלבד?
בין 2020 ל-2022 המלוכה המלזית מצאה את עצמה במרכז הזירה הפוליטית, וזה נבע מהחשבון הפרלמנטרי ולא מיוזמה מלכותית. כשאין לרשימה אחת רוב ברור, מינוי ראש הממשלה הופך לשיקול דעת ממשי של המלך. כך מונה מוחיידין יאסין ב-2020, ישמאיל סברי יעקוב ב-2021, ואחרי הבחירות של 2022, שבהן שום מפלגה לא קיבלה רוב, מונה אנואר איברהים. בינואר 2021 גם נענה המלך לבקשת ראש הממשלה והכריז מצב חירום, שהשעה את הפרלמנט בזמן התפשטות הקורונה.
התוצאה היא שבעשור הנוכחי הציבור המלזי התרגל לראות בתפקיד גורם פעיל יותר ממה שנראה על הנייר, ולא רק דמות בטקסים.
מי המלך הנוכחי, סולטאן איברהים?
סולטאן איברהים הוא שליט ג'והור, המדינה שבדרום חצי האי המלאי, מול סינגפור (Singapore). הוא נחשב לאחד האנשים העשירים במלזיה, עם אחזקות שנעות מתקשורת ואינטרנט ועד נדל"ן, והוא הפעיל מבין שליטי המדינות בכל מה שנוגע להתבטאויות פומביות. עוד לפני שנבחר הוא נהג לומר את דעתו על ניהול המדינה, על שחיתות ועל הצורך באיזונים ובלמים, ועל רקע זה תוארה כהונתו מראש כפעילה יותר מקודמותיה.
ג'והור היא גם המדינה היחידה במלזיה שיש לה כוח צבאי משלה, ה-Royal Johor Military Force, מורשת מהתקופה שלפני הפדרציה. סולטאן איברהים מקיים מסע שנתי ברחבי ג'והור לפגישות עם תושבים, לעתים במשאית מותאמת, וידוע בתחביביו: מכוניות מהירות וכלי טיס. בנו הבכור, טונקו איסמעיל, הוא יורש העצר של ג'והור, ולא של מלזיה, וזו הבחנה חשובה.
יש יורש עצר למלזיה?
אין. אין במלזיה קו ירושה לתפקיד ראש המדינה, ואין אדם שנושא תואר של יורש המלך. מה שכן קיים הוא סגן למלך, Deputy Yang di-Pertuan Agong, שנבחר גם הוא על ידי מועצת השליטים לחמש שנים, ובפועל נבחר לרוב השליט שתורו הבא. הסגן הנוכחי הוא סולטאן נזרין שאה מפראק, המכהן בתפקיד מאז דצמבר 2016.
הסגן ממלא את מקום המלך בהיעדרו או במצב של אי יכולת לכהן, אבל הוא אינו יורש את התפקיד אוטומטית. גם בתום כהונה מתכנסת המועצה ומצביעה מחדש, וההצבעה היא הדבר שקובע.
17 מלכים, ושלושה סיפורים חריגים
המלך הראשון, טואנקו עבדול רחמן מנגרי סמבילן, נכנס לתפקיד עם העצמאות ב-1957. מאז עברו בתפקיד 17 אנשים, והתור הסתיים ונפתח מחדש פעמיים, ובדרך נוצרו שלושה מצבים שיוצאים מהשגרה.
הראשון: סולטאן עבדול חלים מקדאח הוא היחיד שכיהן פעמיים, בשנות השבעים ושוב בין 2011 ל-2016, כי כשהתור חזר למדינתו הוא עוד היה בחיים ושימש שליט. השני: סולטאן מוחמד החמישי מקלנטן התפטר מהתפקיד בינואר 2019, לפני תום כהונתו, והוא המלך הראשון במלזיה שעשה זאת. השלישי, הפשוט מכולם, הוא שמלכים שנפטרו בתוך הכהונה גרמו לבחירה מוקדמת, וזה קרה יותר מפעם אחת. בכל אחד מהמקרים האלה המועצה התכנסה והצביעה, והתור המשיך מהנקודה שבה היה.
במה זה שונה ממונרכיה כמו הבריטית?
ההבדלים אינם בניואנסים אלא בעצם המבנה. בבריטניה הכתר עובר בירושה בתוך משפחה אחת, הכהונה היא לכל החיים, ויש יורש מוגדר מראש. במלזיה ראש המדינה נבחר בהצבעה של עמיתיו, הכהונה מוגבלת לחמש שנים, אין יורש, ואדם שסיים לכהן חוזר להיות שליט המדינה שלו בלבד.
יש גם רובד שאין לו מקבילה: המלך המלזי הוא כל הזמן שני דברים במקביל, ראש מדינה פדרלי וסולטאן של מדינה אחת בתוכה. כשסולטאן איברהים נבחר, הוא לא חדל להיות שליט ג'והור. הנאמנות המקומית לסולטאן בכל מדינה נשארת גורם ממשי בזהות המלזית, והיא חזקה במיוחד דווקא בג'והור, שבה נוכחות המלוכה בחיי היום יום בולטת יותר מברוב המדינות.
איפה המלך גר, ומה אפשר לראות?
מעון המלך הוא ארמון איסטנה נגארה (Istana Negara) בקואלה לומפור, שהושלם ב-2011 והחליף ארמון קודם. הארמון עצמו אינו פתוח לציבור, אבל השער הראשי והמשמר שלפניו הם עצירה מקובלת בסיורי העיר, ופעמים רבות משולבים במסלול יחד עם אתרים אחרים באזור. ארמון שני, איסטנה מלוואטי (Istana Melawati) בפוטרג'איה (Putrajaya), משמש כמעון הנופש הרשמי, ושני הארמונות מתחלפים כמקום התכנסות של מועצת השליטים.
יום ההולדת הרשמי של המלך אינו התאריך שבו הוא נולד אלא מועד קבוע בלוח השנה, והוא נופל מאז 2021 ביום שני הראשון של יוני. זה חג פדרלי בכל מלזיה, ובשנת 2027 הוא יחול ב-7 ביוני. מי שמתכנן טיול בתקופה הזאת כדאי שידע שמדובר ביום חופש ארצי שבו אתרי תיירות ותחבורה ציבורית עמוסים יותר, ולכן שווה להקדים את הביקורים לשעות הבוקר.
את שאר התמונה על המדינה, מהגודל והאוכלוסייה ועד השפה, המטבח והמטבע, אפשר למצוא במדריך הבסיס על מלזיה, ואת ההסבר על החלוקה בין שתי הבירות, שגם היא נוגעת לשטחים הפדרליים שהמלך עומד בראשם דתית, בכתבה על בירת מלזיה.
