הדגל של מלזיה (Malaysia) בנוי מ-14 פסים אופקיים, אדומים ולבנים לסירוגין, ומריבוע כחול בפינה העליונה שצמודה לתורן, ובתוכו סהר צהוב וכוכב צהוב בעל 14 קצוות. שני המספרים אינם מקריים, והם מסמלים בדיוק את אותו דבר: 14 הפסים ו-14 קצוות הכוכב עומדים יחד מול 13 המדינות של הפדרציה המלזית ומול השטחים הפדרליים שאינם מדינה. הסהר מסמל את האסלאם, שהוא דת המדינה, והצהוב הוא צבעה של המלוכה המלאית.
הכוכב עצמו נקרא Bintang Persekutuan, כוכב הפדרציה, וזה אינו כינוי ספרותי אלא השם הרשמי שלו. הוא מופיע בדגל המדינה וגם בסמל הלאומי, ותפקידו להחזיק במספר אחד את מה שהדגל מספר לרוחבו בעזרת הפסים.
מה מסמל כל צבע בדגל?
ההסבר הרשמי לצבעים אינו מסתכם בסמליות פנימית. אדום, לבן וכחול נבחרו גם כדי לקשור את מלזיה לחברות שלה בחבר העמים הבריטי ולקשרים ההיסטוריים עם בריטניה, ומעליהם הונחה שכבת משמעות מקומית לכל צבע בנפרד. הצהוב הוא היחיד שאינו חלק מהשלישייה הזאת, והוא נכנס לדגל דווקא מהעולם המלאי.
| רכיב | משמעות |
|---|---|
| 14 הפסים | 13 המדינות והשטחים הפדרליים, במעמד שווה |
| כוכב בן 14 קצוות | אחדות בין 13 המדינות והשטחים הפדרליים |
| הסהר | האסלאם, דת המדינה |
| צהוב | ריבונות השליטים המלאים ומקומם כראשי הדת |
| כחול | אחדות העם המלזי |
| אדום | גבורה |
| לבן | טוהר |
העובדה שכל 14 הפסים זהים ברוחבם היא בעצמה חלק מהמשמעות הרשמית, והיא אמורה לבטא את המעמד השווה של כל המדינות והשטחים בפדרציה. יחס המידות של הדגל הוא אחד לשניים, כלומר רוחבו כפול מגובהו, והריבוע הכחול יושב בפינה הגבוהה שצמודה לתורן.
הדגל הראשון, מ-1950, נשא 11 פסים
ב-1949 פרסמה המועצה המחוקקת של פדרציית מלאיה תחרות פומבית לעיצוב דגל לאומי. הגיעו 373 הצעות, מהן נבחרו שלוש גמר שהועמדו להצבעת קוראים בעיתון The Malay Mail. ההצעה שזכתה הייתה של מוחמד חמזה (Mohamed Hamzah), ארכיטקט צעיר במחלקת העבודות הציבוריות של ג'והור (Johor), שעבד מג'והור בהרו (Johor Bahru) ושלח ארבעה עיצובים שהכין בתוך שלושה ימים.
הגרסה המקורית שלו נראתה אחרת לגמרי מהדגל של היום: 11 פסים בכחול ובלבן, ריבוע אדום בפינה, ובתוכו סהר וכוכב צהובים בעלי חמישה קצוות. בסוף 1949 הוחלפו הצבעים בהמלצת מועצת השליטים והמועצה המחוקקת, הפסים הפכו לאדום ולבן, הריבוע לכחול כהה, והכוכב קיבל 11 קצוות, מספר שהתאים ל-11 המדינות של הפדרציה באותה תקופה. הדגל אושר ב-1950 והונף לראשונה ב-26 במאי 1950, מול ארמונו של שליט סלנגור (Selangor).
מוחמד חמזה כמעט לא דיבר על חלקו בעיצוב במהלך חייו, ותפקידו בסיפור הפך מוכר לציבור הרחב רק אחרי מותו ב-1993.
למה המספר עלה מ-11 ל-14?
ב-16 בספטמבר 1963 נוסדה מלזיה, כשלפדרציית מלאיה הצטרפו סבאח (Sabah), סראוואק (Sarawak) וסינגפור (Singapore). הפדרציה גדלה משמעותית, ולכן נוספו שלושה פסים לדגל והכוכב קיבל 14 קצוות. זה המספר שנשאר עד היום.
אז מה קרה כשסינגפור יצאה ב-1965?
כאן נמצאת הנקודה שהרבה אנשים מפספסים. סינגפור יצאה מהפדרציה כבר ב-1965, שנתיים בלבד אחרי שהצטרפה, והדגל לא שונה. במקום להוריד פס ולהוריד קצה מהכוכב, המשמעות של היחידה ה-14 הועברה הלאה: ב-1974 הפכה קואלה לומפור (Kuala Lumpur) לשטח פדרלי וקיבלה את המקום, ובהמשך, כשנוספו גם לבואן (Labuan) ב-1984 ופוטרג'איה (Putrajaya) ב-2001, הפך הפס ה-14 לייצוג של השטחים הפדרליים כקבוצה. לכן הנוסח הרשמי של המשמעות אינו מדבר על 14 מדינות אלא על 13 המדינות ועל השטחים הפדרליים, שהם שלושה במספר ומיוצגים יחד.
13 המדינות שהדגל מונה הן ג'והור, קדאח (Kedah), קלנטן (Kelantan), מלאקה (Malacca), נגרי סמבילן (Negeri Sembilan), פהאנג (Pahang), פנאנג (Penang), פראק (Perak), פרליס (Perlis), סבאח, סראוואק, סלנגור וטרנגאנו (Terengganu). תשע מהן, כל המדינות שבחצי האי פרט למלאקה ולפנאנג, הן סולטנות עם שליט תורשתי, וארבע האחרות מתנהלות על ידי מושל שמתמנה. שלושת השטחים הפדרליים, שמחזיקים יחד את הפס ה-14, הם קואלה לומפור, לבואן ופוטרג'איה.
ההקשר הזה מסביר גם למה החלוקה הפנימית של מלזיה מעניינת יותר ממה שנראה, ואפשר לקרוא עליה בפירוט במדריך על מלזיה במפה ועל שכנותיה ובהסבר למה למלזיה יש שתי בירות.
מתי רואים את הדגל בכל מקום במלזיה?
אוגוסט הוא החודש שבו הדגל נוכח בשיא עוצמתו. ב-31 באוגוסט מצוין יום המרדקה, יום העצמאות של פדרציית מלאיה מ-1957, והוא חג פדרלי, ובשבועות שלפניו מוצבים דגלים על בנייני ממשלה, על קניונים, על חזיתות חנויות ועל רכבים פרטיים. שבועיים וחצי אחר כך, ב-16 בספטמבר, מצוין יום מלזיה, חג פדרלי נוסף שמסמן את הקמת הפדרציה הרחבה ב-1963, אותו מאורע עצמו שבגללו הדגל נושא 14 פסים ולא 11. מי שמגיע לקואלה לומפור או לג'ורג'טאון (George Town) בתקופה הזאת ייתקל גם בתהלוכות, בתצוגות ובתפאורה עירונית שבנויה סביב הדגל, וכדאי לקחת בחשבון שחגים פדרליים הם ימים עמוסים בתחבורה ובאתרי תיירות.
מאיפה בא השם Jalur Gemilang?
במשך כארבעים השנים הראשונות שלו לא היה לדגל שם רשמי בכלל, והוא נקרא פשוט הדגל הפדרלי. ההצעה לתת לו שם הועלתה לראש הממשלה מהאטיר מוחמד ב-1995 על ידי דאטוק האשים מט אידריס, ומתוך ההצעות שהתקבלו הועמדו שלוש ברשימה הסופית. ב-31 באוגוסט 1997, בטקס יום העצמאות בדאטארן מרדקה (Dataran Merdeka) בקואלה לומפור, הכריז מהאטיר על השם שנבחר: Jalur Gemilang, ובתרגום חופשי פסי התהילה.
השם נבחר כדי לבטא שאיפה להמשך צמיחה והצלחה, והוא הפך לשם שבו מלזים קוראים לדגל בפועל, בשיח הציבורי, בטקסים ובשירים.
למה הוא מזכיר את הדגל של ארצות הברית?
במבט ראשון הדמיון קיים, והוא מובן: פסים אופקיים אדומים ולבנים, וריבוע בצבע אחר בפינה העליונה. זה עד כמה הדמיון הולך. אין מקור שמאשר השפעה מכוונת של הדגל האמריקאי על העיצוב המלזי, וההסבר הרשמי לצבעים מוביל לכיוון אחר לגמרי, אל חבר העמים הבריטי. גם תוכן הריבוע הכחול שונה לחלוטין: במלזיה יושבים בו סהר וכוכב בודד בעל 14 קצוות, ולא כוכב נפרד לכל מדינה.
ומעבר לכך, הדגל שזכה בתחרות ב-1949 כלל פסים בכחול ובלבן וריבוע אדום, כלומר לא דמה לדגל האמריקאי אפילו באופן שטחי. היפוך הצבעים נעשה אחרי שהעיצוב כבר נבחר, בהמלצת מועצת השליטים, ומשם נוצר הדמיון הוויזואלי שרואים היום.
הדגל והמלוכה
שני רכיבים בדגל, הסהר והצהוב, מצביעים ישירות על המקום שהאסלאם והמלוכה תופסים במערכת המלזית. הצהוב אינו צבע דקורטיבי אלא הצבע שמזוהה עם תשעת השליטים התורשתיים של המדינות המלאיות, ואותם שליטים הם גם אלה שמהם נבחר ראש המדינה. זו אחת המערכות הפוליטיות היוצאות מן הכלל בעולם, והיא מוסברת בכתבה על המלך של מלזיה ועל המונרכיה הנבחרת. את התמונה הרחבה על המדינה עצמה, מהגודל ועד השפה והמטבע, אפשר למצוא במדריך הבסיס על מלזיה.
