מרכזי ההוקר של סינגפור: מה מזמינים ואיך זה עובד?

מרכזי ההוקר הם הדבר הטוב ביותר בסינגפור (Singapore), וזאת לא הגזמה. מדובר בעשרות מתחמי אוכל מקורים ופתוחים לציבור, שבכל אחד מהם בין כמה עשרות למעלה ממאתיים דוכנים, כל דוכן מתמחה במנה אחת או שתיים שהוא מכין שנים או דורות, והמחיר של מנה מלאה הוא חמישה עד עשרה דולר סינגפורי, כלומר בערך 12 עד 24 שקלים. אין טיפ, אין דמי שירות, אין מע"מ שמתווסף בסוף, והמחיר שכתוב על השלט הוא המחיר שתשלמו.

זה גם הדבר שהופך טיול בסינגפור לזול בהרבה ממה שמצפים. אותו אוכל שבמסעדה במרכז העיר יעלה 40 עד 80 דולר סינגפורי לאדם לפני תוספת של כ-20 אחוז, מגיע בדוכן הוקר בשבע דולר. ובניגוד להנחה המקובלת על אוכל רחוב זול, זהו אוכל ברמה גבוהה באמת: תרבות מרכזי ההוקר של סינגפור מוכרת מאז 2020 כמורשת תרבות בלתי מוחשית של אונסק"ו, ולאורך השנים כמה דוכני הוקר אף זכו בכוכב מישלן.

מאיפה הגיעו מרכזי ההוקר?

עד שנות השישים האוכל הזה נמכר מעגלות ברחוב, על ידי מוכרים נודדים שהתפרשו לאורך המדרכות והנהר. בשנות השבעים והשמונים העבירה אותם המדינה למבנים מקורים עם מים זורמים, ביוב ותקני תברואה, והעניקה לכל אחד דוכן קבוע ורישיון. כך נולד המודל שקיים עד היום: אותם מתכונים, אותן משפחות, בתוך מתחם מוסדר.

הדבר השני שהמודל הזה יצר הוא אחד הדברים המעניינים בסינגפור מבחינה חברתית. מרכז הוקר הוא המקום היחיד בעיר שבו עובד בניין, מנהל בנק, סטודנט ופנסיונר יושבים באותו שולחן פלסטיק ואוכלים את אותו אורז עוף בשבעה דולר. אין בזה דירוג ואין בזה מחיר כניסה, וזה חלק מהסיבה שאונסק"ו הכירה בתרבות הזאת כמורשת בלתי מוחשית ולא רק באוכל עצמו.

נקודה מעשית שנגזרת מכך: כל דוכן מתמחה כמעט תמיד במנה אחת. דוכן אורז עוף מוכר אורז עוף, וזה כל מה שהוא עושה, לפעמים כבר ארבעים שנה. לכן ארוחה טובה במרכז הוקר מורכבת תמיד מכמה דוכנים, ולא מתפריט אחד.

איך זה עובד בפועל?

המערכת פשוטה אבל לא מובנת מאליה למי שמגיע בפעם הראשונה, וחמש דקות של הבנה יהפכו את הארוחה הראשונה שלכם לחלקה לגמרי.

קודם שומרים מקום, אחר כך מזמינים

בשעות העומס, בעיקר בין 12:00 ל-13:30 ביום חול, הסדר ההפוך הוא טעות שתשאיר אותכם עומדים עם מגש ביד. קודם מוצאים שולחן פנוי, ואז מניחים עליו חפץ קטן כדי לסמן שהוא תפוס, ורק אז הולכים להזמין. המקומיים קוראים לזה chope, ובפועל זה נעשה עם חבילת טישו, מטרייה, בקבוק מים או כרטיס ביקור. זהו קוד חברתי מוכר לחלוטין שכולם מכבדים, ואף אחד לא ייקח שולחן שעליו מונחת חבילת טישו. אל תשאירו ארנק או טלפון, לא מפני שזה מסוכן, אלא כי אין בזה צורך.

איך מזמינים בדוכן?

כל דוכן עובד בנפרד. אם אתם ארבעה שרוצים ארבע מנות שונות, תתפצלו לארבעה דוכנים ותתכנסו בשולחן. על חזית כל דוכן תלוי שלט עם תמונות ומחירים, בדרך כלל באנגלית לצד סינית או מלאית, וההזמנה היא בהצבעה על התמונה ואמירת המספר. באנגלית מדברים בכל מקום, וזה לא יהיה מחסום.

בדוכנים מסוימים משלמים בהזמנה ומקבלים את האוכל מיד, ובאחרים נותנים לכם מספר ואתם חוזרים לשולחן והם קוראים לכם או מביאים. אם ראיתם תור ארוך בדוכן אחד וחמישה דוכנים ריקים לידו, התור הוא המידע הטוב ביותר שיש במרכז הוקר, והוא שווה את ההמתנה.

מזומן או כרטיס?

סינגפור היא כמעט ללא מזומן, אבל מרכזי ההוקר הם בדיוק החריג. דוכנים רבים מקבלים היום תשלום דיגיטלי מקומי דרך PayNow או QR, אבל דוכנים ותיקים, במיוחד אלה שמנוהלים על ידי קשישים, עובדים במזומן בלבד. הפתרון המעשי הוא להחזיק 20 עד 40 דולר סינגפורי במזומן בשטרות קטנים של חמש ועשר, וכך תוכלו לאכול בכל דוכן שתרצו בלי לבדוק קודם. המרת מזומן ואפשרויות התשלום מפורטות במדריך הכסף.

מה עושים עם המגש בסוף?

מאז 2021 מחזירים את המגש והכלים לעמדות ההחזרה שבסוף כל שורה, והן מסומנות בנפרד לכלים בשריים, לכלים רגילים ולפסולת. זה פשוט, לוקח 15 שניות, ושומר על המקום נקי לסועד הבא. בחלק מהמרכזים עובדים מנקים שאוספים, אבל ברירת המחדל היא שאתם מחזירים בעצמכם.

מה שותים?

בכל מרכז הוקר יש דוכן משקאות נפרד, לרוב אחד או שניים, והוא זה שמוכר גם את המשקאות החמים וגם את הקרים. שם תמצאו את התה והקפה המקומיים, ושווה להכיר שני מונחים: קופי (kopi) הוא קפה מקומי עם חלב מרוכז מומתק, וטה (teh) הוא תה באותו עיקרון. התוספת "או" פירושה בלי חלב, "סי" פירושה עם חלב מאודה ופחות סוכר, ו"פנג" פירושו עם קרח. כוס קפה או תה עולה דולר עד שני דולר סינגפורי. משקה מרענן קלאסי אחר הוא מי קוקוס טריים, ישר מהאגוז.

מה מזמינים? המנות שחייבים לנסות

זאת הרשימה שכדאי לצלם לפני הנסיעה. לכל מנה מופיע מה היא, למי היא מתאימה, ומה מחירה המקובל.

אורז עם עוף האייננזי

המנה הלאומית הבלתי רשמית של סינגפור, ואם תאכלו רק דבר אחד, שיהיה זה. עוף שלם מבושל בעדינות במים או במרק, עם עור חלק ובשר עסיסי ולא מתובל כמעט, מוגש על אורז שבושל במרק העוף ובשומן עוף עם שום וג'ינג'ר, לצד שלושה רטבים: צ'ילי חריף, ג'ינג'ר כתוש ורוטב סויה מתוק וכהה. אפשר לבקש גם עוף צלוי במקום המבושל. מנה שמתאימה לכולם, גם לילדים, כי אינה חריפה בכלל, והחריפות היא בצד. חמישה עד שמונה דולר סינגפורי.

לאקסה

מרק נודלס על בסיס קארי קוקוס, עשיר וקרמי, עם נודלס אורז עבים, חסילונים, קוביות טופו מטוגן, נבטים, ביצה קשה וחצי כף של סמבל. הגרסה הסינגפורית נקראת קטונג (Katong) לאקסה, והיא מוגשת עם נודלס קצוצים קצר כך שאוכלים אותה בכפית בלבד. מתאימה למי שאוהב טעמים עשירים, וחריפה בעדינות. חמישה עד שמונה דולר סינגפורי.

צ'אר קוויי טיאו

נודלס אורז שטוחים ורחבים מוקפצים באש גבוהה עם רוטב סויה כהה, נקניקייה סינית, צדפות קוקל, נבטים, שומן חזיר פריך ולעיתים חסילונים. המאפיין שמחפשים בה הוא טעם העשן מהווק, שמכונה wok hei. אחת המנות המשביעות ביותר בתפריט, ומכיוון שהיא מכילה חזיר, מי שמעדיף לדלג יחפש את הגרסה שמבוססת על עוף או את המנה הבאה ברשימה. ארבעה עד שבעה דולר סינגפורי.

צ'ילי קראב

המנה החגיגית של סינגפור, סרטן שלם ברוטב עגבניות, צ'ילי וביצה, מתוק וחריף ועשיר. היא לרוב אינה מנת הוקר קלאסית אלא מסעדתית, ועולה 70 עד 120 דולר סינגפורי לסרטן שמחולק בין שניים או שלושה, אבל בכמה מרכזי הוקר יש גרסאות בעשרים עד שלושים דולר. מגישים איתה לחמניות מנטו מטוגנות לטבילה ברוטב, וזה החלק הטוב ביותר. בניוטון כדאי לוודא את המחיר לפני ההזמנה, כי שם מקובל תמחור שונה לפי משקל והבירור חוסך הפתעה בחשבון.

רוטי פראטה

לחם שטוח הודי שנמשך ונקפל ומטוגן על פלטה עד שהוא פריך בחוץ ושכבתי בפנים, ומוגש עם קארי דליל לטבילה. הגרסה הבסיסית היא פראטה קוסונג, ויש גם עם ביצה, עם גבינה, עם בצל או עם בננה. מצוין לארוחת בוקר, אהוב מאוד על ילדים, ואחת המנות הזולות ביותר: דולר וחצי עד שלושה דולר לפראטה.

קאיה טוסט עם ביצים רכות

ארוחת הבוקר הסינגפורית הקלאסית. שתי פרוסות לחם קלוי דק עם ממרח קאיה, שהוא ריבת קוקוס וביצים, וחתיכת חמאה קרה באמצע, לצד שתי ביצים רכות מאוד שמערבבים עם רוטב סויה ופלפל לבן וטובלים בהן את הטוסט, וכוס קופי. חוויה שלמה בשלושה עד שישה דולר סינגפורי. הדוכנים הטובים ביותר לכך נמצאים בטיונג בהרו (Tiong Bahru) ובצ'יינהטאון (Chinatown).

באק קוט טה

מרק צלעות חזיר בציר שום ופלפל לבן, בהיר וצלול, ומפתיע בעומק הטעם. הגרסה הסינגפורית חדה ופלפלית, בשונה מהגרסה המלזית הכהה. מקובל לקבל מילוי חוזר של המרק בחינם. שישה עד תשעה דולר סינגפורי.

סאטיי

שיפודי בשר, עוף או כבש או בקר, בתיבול כורכום וליים, צלויים על גחלים ומוגשים עם רוטב בוטנים סמיך, בצל ומלפפון וקוביות אורז לחוץ. נמכר ביחידות או במכפלות של עשר, סדר גודל של 70 אגורות עד דולר וחצי לשיפוד. רחוב הסאטיי בלאו פה סאט (Lau Pa Sat) נפתח בכל ערב והוא החוויה הקלאסית לכך.

רוג'אק

סלט פירות וירקות סינגפורי, שמשלב אננס, מנגו ירוק, מלפפון, טופו מטוגן ובצל, ברוטב סמיך של משחת שרימפס, תמרהינדי, סוכר דקלים ובוטנים גרוסים. טעם מתוק חמוץ מלוח ובלתי צפוי לחלוטין, ואחת ההפתעות הגדולות בתפריט למי שמוכן לנסות. ארבעה עד שישה דולר סינגפורי.

ועוד כמה שכדאי להכיר

• נאסי למק: אורז בחלב קוקוס עם דגיגים מיובשים, בוטנים, ביצה וסמבל. ארוחת בוקר מלאית מצוינת.
• וונטון מי: נודלס דקים עם כיסוני וונטון, עוף או חזיר אסאדו ועלי ירק, יבש או במרק.
• פופיה: גליל רך ממולא בצנון מבושל, אגוזים, ביצה ורוטב מתוק. מנת פתיחה נהדרת.
• קארו פאף: כיסון בצק אפוי במלית תפוח אדמה, קארי וביצה, מושלם לדרך.
• איי קאצ'אנג: קינוח קרח גרוד עם סירופ, שעועית אדומה, תירס וגלידה, קירור מצוין בחום הטרופי.

מרכזי ההוקר המרכזיים, ולאיזה מהם ללכת מתי?

בסינגפור יש יותר ממאה מרכזי הוקר, ורוב הישראלים יגיעו לשלושה או ארבעה. אלה המרכזים שבאמת שווה להכיר, ומה שמייחד כל אחד מהם.

צ'יינהטאון קומפלקס

המרכז הגדול בסינגפור, עם כ-260 דוכנים בקומה השנייה מעל שוק רטוב סואן. זה המקום שבו תמצאו את המגוון הרחב ביותר ואת המחירים הנמוכים ביותר, וגם את האווירה האותנטית ביותר. הקומפלקס גדול ומבלבל במבט ראשון, ולכן הטיפ הנכון הוא לעשות סבב אחד שלם לפני שמחליטים, ואז לחזור לדוכן עם התור הארוך. בצהריים הוא בשיאו.

מקסוול פוד סנטר

אם אתם אוכלים במרכז הוקר פעם אחת בטיול, זה המקום. הוא ממוקם בלב צ'יינהטאון ליד מקדש שן הבודהה, הוא מרוכז ולא מבלבל, רוב הדוכנים כוללים שלטים באנגלית עם תמונות, והוא מכיל את טיאן טיאן, דוכן אורז העוף המפורסם בסינגפור, שהתור אליו הוא חלק מהחוויה. הנגישות ברכבת פשוטה ושעות הפעילות נוחות.

לאו פה סאט

המרכז היפה ביותר מבחינה ארכיטקטונית, בתוך מבנה שוק ויקטוריאני מברזל יצוק משנת 1894 שהוא אתר מורשת לאומי, בלב אזור העסקים. בשעות היום הוא מתמלא בעובדי משרדים, ובערב נסגר הרחוב הצמוד לתנועה ונפתח לאורכו רחוב הסאטיי, שבו שורה של גרילים על גחלים וריח שאי אפשר לפספס. זה אחד הערבים הכי נחמדים שאפשר לעשות בסינגפור, והוא קרוב מאוד למרינה ביי (Marina Bay).

אולד איירפורט רואד פוד סנטר

כאן אוכלים המקומיים, וכמה מהדוכנים הנחשבים ביותר בסינגפור נמצאים בו. הוא פחות תיירותי ופחות מצולם, ובדיוק בשל כך הוא מצוין. מגיעים אליו ברכבת עד תחנת Dakota, ומי שרוצה לטעום את הצ'אר קוויי טיאו ואת הוונטון מי הטובים בעיר ימצא אותם כאן.

טקה סנטר

בליטל אינדיה, והוא שונה בבסיסו מהמרכזים הסיניים. בקומת הקרקע שוק רטוב ודוכני אוכל הודי ומלאי, ובקומות העליונות בדים ובגדים. כאן מגיעים לביריאני, לדוסה, לתאלי צמחוני ולרוטי פראטה, ובמחירים מהנמוכים בעיר. מצוין לשילוב עם סיור רגלי בשכונה.

ניוטון פוד סנטר

פתוח עד שעות הלילה, עם מאווררים רבים ואווירה תוססת, והוא המרכז שהופיע בסרט Crazy Rich Asians ומאז הפך לתיירותי מאוד. הסאטיי והסטינגריי שם טובים, והוא פתוח כשרבים אחרים כבר סגורים. בהזמנת פירות ים בניוטון כדאי לשאול מראש מה המחיר ומה המשקל, ואז החשבון מתנהל בדיוק כפי שתכננתם ואפשר ליהנות בנחת.

טיונג בהרו מרקט

השכונה היפה בסינגפור לדעת רבים, עם אדריכלות ארט דקו משנות השלושים, והמרכז עצמו הוא מקום ארוחת הבוקר הטוב ביותר בעיר. מגיעים בין 07:30 ל-09:30 לצ'ווי קואה, לפופיה ולקאיה טוסט, ואז יוצאים לסיבוב בסמטאות ובחנויות העיצוב של השכונה. יום שמתחיל כך הוא יום טוב.

איך מזהים דוכן טוב?

בין 260 דוכנים אפשר להתלבט עד שהאוכל ייגמר, ובפועל יש ארבעה סימנים שעובדים כמעט בכל פעם. הראשון והחשוב הוא התור, ובמיוחד תור של מקומיים ולא של תיירים עם מצלמות. סינגפורים יעמדו ברצינות עשרים דקות בשביל המנה הנכונה, וזה המידע הטוב ביותר שיש במרכז.

השני הוא תפריט קצר. דוכן שמוכר מנה אחת או שתיים כנראה טוב בהן. דוכן עם תפריט של ארבעים שורות מנסה לכסות את כולם. השלישי הוא מדבקות ההמלצות שמוצגות על החזית, ושווה להכיר במיוחד את דירוג ההיגיינה של הרשויות ואת שלטי המישלן ביב גורמנד, שמוענקים לכמה דוכני הוקר בסינגפור. הרביעי הוא פשוט להסתכל לאחור: אם המוכר מכין את המנה מול העיניים שלכם ולא מחמם משהו מוכן, זה סימן טוב.

אוכל צמחוני, טבעוני וחלאל

סינגפור היא מהמקומות הקלים באסיה לאכול בהם בלי בשר, ולא בגלל התאמה לתיירים אלא בגלל שהמטבח המקומי כולל מסורות צמחוניות עמוקות משלו.

הבסיס הצמחוני הרחב ביותר הוא הודי. בטקה סנטר, ברחוב סירנגון ובמסעדות סביבו יש דוכנים צמחוניים לחלוטין עם דוסה, אידלי, תאלי, סמבר וקארי של ירקות וקטניות, ולעיתים גם סימון טבעוני ברור. במרכזים הסיניים יש כמעט בכל אחד דוכן אחד או שניים בשילוט "Vegetarian", שמבוססים על המסורת הבודהיסטית ומגישים נודלס, אורז מוקפץ, מנות סייטן ומוק מיט שמחקות בשר. מכיוון ששם הכוונה היא בדרך כלל ללא בשר אבל עם ביצה, ולעיתים עם רוטב צדפות או משחת שרימפס, טבעונים שואלים ישירות ומקבלים תשובה מדויקת. "No egg, no fish sauce" הוא משפט שמובן בכל דוכן.

אוכל חלאל נפוץ מאוד, כי כעשירית מאוכלוסיית סינגפור מוסלמית. דוכנים מוסמכים מציגים תעודת הסמכה של מג'ליס אוגמה אסלאם סינגפורה בחזית, ובמרכזי הוקר רבים יש אגף מלאי שלם. במרכזים שבהם יש דוכנים חלאליים, הכלים והעמדות להחזרת מגשים מופרדים גם הם.

מי שמחפש כשרות למהדרין ימצא בסינגפור שתי מסעדות כשרות וחנות אחת לבשר ולחלב, וכל הפרטים מופיעים במדריך הכשרות בסינגפור. חשוב להבהיר שחלאל אינו כשר, והוא אינו תחליף הלכתי, אבל הוא מידע שימושי למי שמחפש להימנע מבשר חזיר בלבד.

מה כדאי לדעת על המנות שישראלים שואלים עליהן?

שתי שאלות חוזרות אצל מטיילים ישראלים, ושתיהן קלות לענות עליהן. הראשונה היא בשר חזיר, שנוכח בחלק מהמנות הקלאסיות כמו צ'אר קוויי טיאו ובאק קוט טה. ההתמצאות בזה פשוטה: מילת המפתח בשילוט היא pork, ולכל מנה כמעט יש גרסה חלופית עם עוף או ים או ירקות באותו מרכז, וגם האגף החלאלי שקיים ברוב המרכזים מספק פתרון מלא. מי שרוצה פשוט לדלג יסתדר בלי לחשוב על זה פעמיים.

השנייה היא דוריאן, הפרי המריח שהפך לסמל של האזור. דוכני דוריאן נמצאים לרוב בשוליים של המרכז או בשוק הסמוך, והטעם שלו מפלג מאוד. אם רוצים לנסות, קונים מחצית פרי קלופה ואוכלים במקום, כי אסור להעלות אותו לרכבת התחתית וגם מרבית המלונות מבקשים שלא להכניס אותו לחדרים. מי שרוצה גרסה עדינה יותר יחפש פאף דוריאן או גלידת דוריאן, ששומרות על הטעם בלי העוצמה.

טיפים מעשיים לארוחה הראשונה

• שעות: רוב המרכזים פתוחים מ-07:00 בבוקר, אבל כל דוכן קובע את שעותיו. דוכני בוקר נסגרים לעיתים ב-14:00, ודוכני סאטיי נפתחים רק אחרי 17:00.
• לא כל המרכז פתוח כל הזמן: אם הגעתם ל-15:00, תמצאו מחצית מהדוכנים סגורים ואת המחצית האחרת פתוחה. 12:00 או 19:00 הן השעות שבהן הכל פועל.
• ניקיון תקופתי: כל מרכז נסגר לכמה ימים בשנה לניקיון יסודי, והלוח מתפרסם מראש באתר data.gov.sg. בדיקה קצרה לפני שיוצאים לדוכן מסוים חוסכת נסיעה.
• חריפות: אם אתם רגישים, אמרו "less spicy" או בקשו את הסמבל בצד. במרבית הדוכנים זה אפשרי.
• מים: מי הברז בסינגפור ראויים לשתייה, אבל במרכזי הוקר קונים מהדוכן. בקבוק מים עולה דולר עד שני דולר.
• חום: המרכזים מקורים אך אינם ממוזגים, ומאווררים גדולים בתקרה. בשעות הצהריים החמות שווה לבחור שולחן מתחת למאוורר.

כמה זה באמת עולה ליום?

שלוש ארוחות ביום במרכזי הוקר, עם משקה בכל ארוחה, יסתכמו בכ-20 עד 30 דולר סינגפורי לאדם, כלומר 48 עד 72 שקלים. גם אם תוסיפו קינוח, קפה אחר הצהריים ומשהו קטן בערב, קשה לעבור את 40 דולר סינגפורי ליום. בשביל השוואה, שתי ארוחות במסעדות בינוניות באותו יום יעלו 100 עד 180 דולר סינגפורי לאדם לפני התוספות.

זאת הסיבה שסינגפור, שנחשבת ליעד יקר, היא בפועל יעד שאפשר לטייל בו בתקציב סביר לחלוטין. פירוט מלא של התקציב לפי רמות מופיע במדריך העלויות, ושם רואים בבירור שהאוכל הוא אחד הסעיפים הזולים בטיול, ולא היקרים.

האם שווה סיור קולינרי מודרך?

לרוב המטיילים התשובה היא שלא חייבים, כי מרכז הוקר פשוט לניווט אחרי הארוחה הראשונה. יחד עם זאת, סיור קולינרי בערב הראשון בטיול הוא דרך מצוינת לקבל התחלה טובה: מדריך מקומי לוקח לארבעה או חמישה דוכנים נבחרים במרכזים שונים, מסביר מה כל מנה, ובדרך כלל מגיע גם לדוכנים שלא היינו מזהים בעצמנו. מי שמגיע לשלושה או ארבעה ימים בעיר ורוצה למקסם, ימצא בזה שווי אמיתי.

סיורי אוכל בסינגפור זמינים בKlook, שהיא הפלטפורמה הדומיננטית באסיה ולרוב גם הזולה ביותר, וכן בViator ובKKday, שמציעות סיורים בהדרכה באנגלית וגם חוויות קטנות בקבוצות של שמונה עד עשרה אנשים. שווה להשוות בין שלושתן, כי אותו סיור מופיע לעיתים במחירים שונים.

איך משלבים את זה במסלול?

הדרך הנכונה לשלב מרכזי הוקר בטיול היא לא להתייחס אליהם כאל יעד נפרד אלא כאל הארוחה של האזור שבו אתם ממילא נמצאים. מקסוול משתלב באופן טבעי עם יום בצ'יינהטאון, טקה עם ליטל אינדיה, לאו פה סאט עם ערב במרינה ביי אחרי מופע האורות, וטיונג בהרו עם בוקר שמתחיל בשכונה ונמשך לגן הבוטני.

אם אתם בונים את המסלול מאפס, המסלול המלא לשלושה ימים כבר משלב ארוחה במרכז הוקר בכל יום באזור הנכון, ולמי שמגיע עם משפחה, מדריך סינגפור עם ילדים כולל התייחסות למנות שעובדות עם ילדים ולמרכזים הנוחים ביותר לסועדים צעירים. על התנועה בין האזורים אפשר לקרוא במדריך התחבורה הציבורית, וכל המרכזים הנזכרים כאן נמצאים במרחק הליכה סביר מתחנת רכבת תחתית.