מה אסור להכניס לסינגפור: ואייפ, סיגריות, מסטיק ותרופות מרשם

רשימת האיסורים של סינגפור (Singapore) קצרה מכפי שנדמה, וכל סעיף בה נפתר בפעולה אחת פשוטה שעושים בבית לפני שסוגרים את המזוודה. ארבעה דברים דורשים תשומת לב: ואייפ, סיגריות, מסטיק ותרופות מרשם. בכולם מלבד ואייפ העניין הוא טכני, ולאלכוהול יש בכלל פטור נדיב.

הנה השורה התחתונה, לפני הפירוט: את הואייפ משאירים בבית, את הסיגריות מצהירים ומשלמים עליהן מכס או שלא מביאים בכלל, חפיסת מסטיק לכיס מותרת, תרופות מרשם לשלושה חודשים מותרות עם מרשם ביד, וחלק קטן מהתרופות דורש אישור מראש שמוגש שבועיים לפני הטיסה. מי שעבר על חמשת הסעיפים האלה פעם אחת לפני הנסיעה אינו צריך לחשוב על זה שוב.

ואייפ: משאירים בבית

ואייפ, סיגריה אלקטרונית וכל מכשיר אדים אסורים בסינגפור לחלוטין, וזה האיסור המוחלט היחיד בכתבה הזאת. האיסור חל על החזקה, שימוש, קנייה וייבוא, כלומר גם מכשיר שנמצא במזוודה ולא נעשה בו שימוש הוא עבירה. החוק הוחמר ב-1 במאי 2026, והקנס על משתמש יחיד עומד כיום על עד 10,000 דולר סינגפורי, שהם כ-24,000 שקלים.

הקטגוריה החמורה היא פודים שמכילים אטומידט, מה שמכונה שם Kpods, ועליהם הקנס מגיע עד 20,000 דולר סינגפורי ועד עשר שנות מאסר. אלה אינם מוצרים שמטייל ישראלי נושא בכוונה, אבל מכיוון שבשוק האפור יש פודים שהרכבם אינו מה שכתוב עליהם, זו עוד סיבה שלא להכניס שום מכשיר כזה לתיק.

האכיפה בשדה התעופה אמיתית ולא תיאורטית. בארבעה ימים בלבד בסוף יולי 2026 נתפסו 56 נוסעים ונתפסו יותר מ-444 פריטים, וכ-77 אחוז מהנתפסים היו תיירים. תייר שנתפס פעם שנייה נחסם מכניסה לסינגפור.

הפעולה המומלצת היא לכן פשוטה ועובדת: מי שמשתמש בואייפ מכין את עצמו מראש ולא לוקח את המכשיר לנסיעה. מי שמתכנן טיול ממושך באסיה ועוצר בסינגפור בדרך יכול להשאיר את המכשיר באחסון מזוודות בעיר הקודמת במסלול, או לקנות אותו מחדש בהמשך המסלול, במדינה שבה הוא מותר. למי שכן הגיע עם מכשיר יש מוצא נקי: בצ'אנגי (Changi) יש פחי השלכה מסומנים עוד לפני ביקורת הדרכונים, והשלכת המכשיר שם סוגרת את העניין בלי שום המשך.

שווה לדעת גם למה החוק כזה, כי זה מסביר את עוצמת האכיפה: סינגפור אסרה ואייפ עוד ב-2018, לפני שהמוצר התפשט, וראתה בכך מדיניות בריאות ציבור שהצליחה. כשהגיעו ב-2024 וב-2025 פודים מסוממים שהגיעו לידי בני נוער, המדינה החמירה פעמיים ברצף. התוצאה היא חוק שאינו נתון לשיקול דעת, ולכן מי שבא בלי מכשיר פשוט אינו נוגע בנושא כלל.

נקודה מעשית נוספת למי שמחליף לנסיעה: תחליפי ניקוטין כגון מסטיק ניקוטין ומדבקות ניקוטין שנקנו מחוץ לסינגפור אסורים אף הם בייבוא. בסינגפור עצמה הם נמכרים בבתי מרקחת אצל רוקח, ולכן מי שזקוק להם קונה אותם במקום, וזה מסודר ופשוט.

סיגריות: מצהירים ומשלמים, או מגיעים בלי

סיגריות עצמן אינן אסורות בסינגפור, אבל כאן נמצאת ההפתעה הגדולה למי שמורגל בדיוטי פרי: בסינגפור אין שום פטור ממכס על טבק. אין "עד 200 סיגריות", אין חפיסה אחת מותרת ואין פטור על חפיסה פתוחה. כל סיגריה שנכנסת לסינגפור חייבת בהצהרה ובתשלום מס, גם אם מדובר בחפיסה אחת שנמצאת בכיס.

הקנס על אי הצהרה מחושב לפי חפיסה: 200 דולר סינגפורי לחפיסה בעבירה ראשונה, 500 בעבירה שנייה ו-800 בשלישית, כאשר כל 20 סיגריות או חלק מהן נחשבות חפיסה. כלומר קרטון שלם שלא הוצהר עולה הרבה יותר ממה שהוא שווה.

מכאן נגזרות שתי דרכי פעולה נוחות, וכדאי לבחור אחת מהן לפני הנסיעה:

• הדרך הפשוטה והנפוצה: לא קונים סיגריות בדיוטי פרי בדרך לסינגפור, ולא לוקחים מהבית. סיגריות נמכרות בסינגפור בכל חנות נוחות, במחיר גבוה אך סביר, ובלי שום התעסקות
• הדרך של מי שרוצה להביא: עוברים בערוץ האדום במכס, מצהירים על הכמות ומשלמים את המס. אפשר להכניס עד כ-400 גרם מוצרי טבק בהצהרה ובתשלום, וההליך עצמו לוקח כמה דקות בדלפק

הטיפ הקטן שחוסך בלבול: אם קניתם סיגריות בדיוטי פרי בקונקשן, למשל באבו דאבי (Abu Dhabi), והן נשארות באריזה האטומה בתיק העלייה למטוס בדרך לסינגפור, הן בכל זאת נכנסות איתכם לסינגפור ולכן טעונות הצהרה. מי שרוצה דיוטי פרי לקנות, קונה אותו בדרך חזרה הביתה.

אותו דבר חל גם על מוצרי טבק מחומם בסגנון IQOS: המכשירים והסטיקים אסורים בסינגפור, והם נכנסים לאותה קטגוריה כמו ואייפ ולא לקטגוריית הסיגריות. מי שמעשן כך משאיר את המכשיר בבית.

מסטיק: מותר ללעוס, וזה לא מה שחשבתם

זה כנראה המיתוס המפורסם ביותר על סינגפור, ושווה לסדר אותו: אין בסינגפור איסור על לעיסת מסטיק, ואין בעולם קנס או מלקות על לעיסת מסטיק. הסיפור על מלקות על מסטיק הוא בלבול עם תיק משנות התשעים שעסק בוונדליזם בצבע ספריי, ואין לו שום קשר למסטיק.

מה שאסור בסינגפור הוא ייבוא ומכירה של מסטיק. האיסור הוא על הסחר, לא על הצרכן. בפועל זה אומר שלא תמצאו מסטיק על המדף בשום סופר או חנות נוחות בסינגפור, וזו גם הסיבה המקורית לחוק משנת 1992: מסטיק שהודבק על דלתות הרכבת התחתית השבית רכבות, וסינגפור בחרה לפתור את זה במקור.

מבחינת מטייל, הפעולה המומלצת היא לכן נוחה: כמות קטנה לשימוש אישי, חפיסה או שתיים בתיק, מותרת. מי שרוצה מסטיק בסינגפור מביא אותו מהבית, כי שם הוא לא יימצא בחנות. מה שלא מכניסים הוא קרטון שלם, כי כמות סיטונית נראית כמו ייבוא ולא כמו שימוש אישי.

שני סוגים של מסטיק הם היוצא מן הכלל: מסטיק טיפולי ומסטיק ניקוטין שנקנו בחו"ל אסורים בייבוא. בסינגפור עצמה הם מותרים למכירה אצל רופא או רוקח רשום מאז 2004, ולכן מי שזקוק להם רוכש אותם במקום. גם תרופות בצורת מסטיק נכנסות לאותה הגדרה, ולכן למי שנוטל תרופה כזאת כדאי לבקש מהרופא תחליף בצורת כמוסה או טבלייה לפני הנסיעה.

ועוד נקודה מעשית אחת, והיא זו שבאמת נוגעת לקורא בשטח: יש קנס על השלכת מסטיק לרחוב, כמו על כל השלכת פסולת בסינגפור, ולכן את המסטיק עוטפים בנייר ומשליכים לפח. בעיר שהיא מהנקיות בעולם פחים יש בכל מקום, ולכן זה דורש שנייה אחת ולא יותר.

תרופות מרשם: החלק שכדאי לסדר שבועיים מראש

זה הסעיף המעשי ביותר בכתבה, והוא גם היחיד שדורש תאריך ביומן. סינגפור מתירה להכניס תרופות מרשם לשימוש אישי, והכלל הכללי הוא עד שלושה חודשי אספקה. חלק מהתרופות, אלה שמכילות חומרים מבוקרים, דורשות אישור מראש מרשות המוצרים הרפואיים, ה-HSA, ואת זה מגישים לפחות שבועיים לפני הנחיתה.

הרשימה כוללת בין היתר קודאין ותרופות שיעול שמכילות אותו, דיאזפאם וכל משפחת הבנזודיאזפינים, אלפרזולם, זולפידם ותרופות שינה אחרות, ומתילפנידט כלומר ריטלין וקונצרטה. מכיוון שאלה תרופות נפוצות מאוד בישראל, במיוחד ריטלין וכדורי שינה, זה הסעיף ששווה לקרוא בעיון גם למי שבטוח שהוא לא רלוונטי לו.

שאלה שחוזרת תמיד: מה עם תרופה שהיא מבוקרת בסינגפור אבל נמכרת בישראל בלי מרשם, או עם ויטמינים ותוספי תזונה. תוספי תזונה, ויטמינים ותרופות ללא מרשם כגון אקמול ונורופן אינם דורשים דבר, ואפשר להביא אותם בחופשיות לשימוש אישי. מה שקובע הוא החומר הפעיל ולא המדף שממנו נקנתה התרופה בישראל, ולכן הבדיקה היא לפי שם החומר באנגלית, זה שמופיע על האריזה בשורה הקטנה.

מי שנוסע עם מזרקים, עם מכשיר אינהלציה או עם משאבת אינסולין מצליח בקלות: ציוד רפואי אישי מותר, הוא עובר ביקורת ביטחונית רגילה, וכדאי שיהיה בתיק היד עם מכתב הרופא. אינסולין עצמו אינו חומר מבוקר ואינו דורש אישור, ובמלונות בסינגפור יש מקרר בחדר כמעט תמיד.

הטופס נמצא בכתובת go.gov.sg/hsa-ptm, וממלאים אותו באנגלית בלבד. מצרפים לו שני סוגי מסמכים: מדבקת בית המרקחת או מרשם שמופיעים בהם שם המטופל, שם הרופא, שם התרופה, המינון והכמות, ותמונות של האריזה עצמה שרואים בהן את שם המוצר, החומר הפעיל, החוזק וצורת המתן. האישור ניתן לתאריך הנחיתה שהצהרתם עליו, ולכן מי שהטיסה שלו משתנה מגיש בקשה חדשה.

הפעולה המומלצת לכל נוסע עם מרשם, גם למי שהתרופה שלו אינה מבוקרת: לבקש מהרופא מכתב קצר באנגלית שבו שם המטופל, שם התרופה, החומר הפעיל והמינון, ולשמור את התרופות באריזה המקורית עם מדבקת בית המרקחת. זה מכתב של חמש דקות אצל רופא המשפחה, הוא פותר כל שאלה שעולה בדלפק, והוא מועיל גם בשאר מדינות אסיה בהמשך הדרך.

ולסיום הסעיף, שתי נקודות שסוגרות פינות: קנאביס ו-CBD אסורים בסינגפור לחלוטין, בכל ריכוז ובכל צורה, כולל שמן CBD שנקנה חוקית בחו"ל וכולל קנאביס רפואי עם מרשם, ואין להם מסלול אישור. מי שנוטל קנאביס רפואי מסדר תחליף עם הרופא לפני הנסיעה. ובצד הנוח: מי שאישור ה-HSA שלו לא הסתדר בזמן אינו תקוע, כי אפשר לקבל את התרופה או תחליף שלה אצל רופא מקומי בסינגפור, והרפואה שם מצוינת.

אלכוהול: כאן דווקא יש פטור, ולא קטן

אחרי שלושה סעיפים מהודקים, האלכוהול הוא החדשות הטובות. יש פטור ממכס, בשני תנאים פשוטים: שהייתם מחוץ לסינגפור לפחות 48 שעות, ושאינכם מגיעים ממלזיה. לישראלי שבא מישראל או מקונקשן באבו דאבי שני התנאים מתקיימים מעצמם.

הפטור הוא שני ליטר בסך הכל, לבחירתכם בין חמש אפשרויות:

מכיוון שאלכוהול בסינגפור הוא מהדברים היקרים באמת, בירה בבר עולה שם כ-12 דולר סינגפורי ובברים תיירותיים 18 עד 25, הפטור הזה הוא אחד הדברים המשתלמים ביותר שאפשר לעשות עם שני ליטר בתיק. מי שמתכנן לשתות בחדר או על גג המלון חוסך כאן סכום אמיתי, ולכן שווה לנצל את הפטור בדיוטי פרי בדרך הלוך ולא בדרך חזרה.

ומה דווקא כן כדאי להכניס לתיק?

אחרי כל רשימת ההגבלות, שווה רגע על הצד השני, כי כמה פריטים קטנים משפרים את הטיול בסינגפור באופן ממש מורגש. מכיוון שהלחות שם עומדת על 80 עד 90 אחוז כל השנה, החולצה הראשונה נרטבת מהר, ולכן שתי חולצות נשימות בתיק היום הן שינוי מוחשי. מכיוון שהמיזוג בקניונים, במוזיאונים וברכבת חזק מאוד, שכבה דקה אחת לידיים הופכת את היום לנוח בשני הקצוות.

שלושה פריטים נוספים שמצדיקים את המקום שהם תופסים: מתאם לשקע בריטי מסוג G, כי זה השקע בסינגפור והמתח שם זהה לישראל; בקבוק מים רב פעמי, כי מי הברז בסינגפור ראויים לשתייה ויש ברזיות ציבוריות בפארקים ובמתחמים; ומטרייה מתקפלת קטנה, כי הגשם מגיע כמטח אחר צהריים של שעה עד שעתיים ואז נפסק, והעיר בנויה למעברים מקורים בין בניין לבניין.

קרם הגנה, תרסיס נגד יתושים ותרופות ללא מרשם כגון משככי כאבים נמכרים בסינגפור בכל בית מרקחת ובמחיר הגיוני, ולכן אין צורך להעמיס אותם מהבית. את מה שכן לוקחים כדאי לפזר בין תיק היד למזוודה, והתרופות עצמן נשארות תמיד בתיק היד.

ומה עוד אסור, בקצרה?

כמה פריטים נוספים שכדאי לדעת עליהם, והם פחות רלוונטיים לרוב המטיילים: סמים מכל סוג, ועל סחר בהם יש בסינגפור ענישה מהחמורות בעולם. מצרכי בשר ומוצרי חלב בכמות מסחרית. מוצרים מחיות בסכנת הכחדה, כולל שנהב וצדפות מוגנות. חזיזים וזיקוקים. צעצועי נשק מציאותיים וסכיני קפיצה. חומרי תועבה. ולבסוף דבר אחד מקומי ומשעשע: דוריאן, הפרי המסריח, אסור ברכבת התחתית, ולכן מי שקונה אחד בשוק אוכל אותו בחוץ או מעביר אותו במונית.

אחרי שהמזוודה מסודרת, שני הדברים הנוספים שכדאי לסדר לפני היציאה הם כרטיס הכניסה הדיגיטלי החינמי שמגישים שלושה ימים לפני הנחיתה, שהוא הדבר היחיד בבירוקרטיה של סינגפור שדורש פעולה, והכללים שחלים בעיר עצמה, שרובם פחות דרמטיים ממה שמספרים ושכולם קלים ליישום. ומי שרוצה את התמונה הכללית לפני הכל, עובדות היסוד על סינגפור מכסות את השעון, החשמל, השפה והמטבע במקום אחד.