בז'ודיוסקה שבדוברובניק (Dubrovnik), סמטה מדורגת ברוחב שני מטרים שמטפסת מהסטראדון צפונה, נמצא בית כנסת שעדיין מתקיימות בו תפילות. הוא נחשב לאחד העתיקים באירופה, והוא רק נקודה אחת בשכבה יהודית שנמתחת כאן מהמאה השלישית לספירה ועד היום. בכתבה הזאת מרוכזים הסיפור וגם המידע המעשי: מה אפשר לבקר, מתי, ובכמה זמן.
למה הוא נחשב השני בעתיקותו באירופה?
בית הכנסת בדוברובניק הוא השני בעתיקותו באירופה מבין בתי הכנסת שעדיין נמצאים בשימוש דתי, אחרי אלטנוישול בפראג (Prague) שנבנה סביב 1270. הוא גם בית הכנסת הספרדי הוותיק ביותר בעולם שעדיין פעיל.
ההגדרה הזאת חשובה, כי באירופה שרדו מבני בתי כנסת עתיקים יותר שאינם משמשים לתפילה. בית הכנסת הישן בארפורט (Erfurt) שבגרמניה משמר חלקים מסוף המאה ה-11, הוא נחשב למבנה בית הכנסת השלם הקדום ביותר ביבשת ומשמש מוזיאון, והוא נכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-2023. בית הכנסת בוורמס (Worms) נוסד ב-1034, נהרס בליל הבדולח ב-1938, ונבנה מחדש ב-1961.
גם התיארוך של המבנה בדוברובניק עצמו הוא שכבתי. המסורת המקומית מצביעה על 1352, המסמך הראשון שמזכיר בית כנסת בעיר הוא משנת 1408, ואולם התפילה בצורתו הנוכחית קשור לגטו שהוקם ב-1546 ולשיפוצים שנעשו אחרי רעידת האדמה הגדולה של 1667. התיארוך של המבנה נמתח אפוא על פני שלוש מאות, אבל הרצף הדתי במקום לא נפסק, וזה מה שמעמיד אותו בשורה הראשונה של בתי הכנסת הפעילים באירופה.
סאלונה: העדות היהודית הראשונה באזור
העדות הקדומה ביותר לנוכחות יהודית בחוף האדריאטי המזרחי אינה בדוברובניק אלא בסולין (Solin), עיירה קטנה כשבעה קילומטרים מספליט (Split). כאן שכנה סאלונה, בירת הפרובינקיה הרומית דלמטיה ואחת מערי הנמל הגדולות של האימפריה.
הממצאים היהודיים מסאלונה מתוארכים בערך למאה השלישית לספירה: נרות שמן שעליהם מנורה בת שבעה קנים, קמעות מזכוכית צהבהבה ומברונזה הנושאים סמלים יהודיים, כתובת שמזכירה תושבים בני הדת היהודית, ושבר סרקופג ובו תבליט מנורה שנמצא בקרבת כנסיית גוספה אוד אוטוקה. לצד אלה נחשפו קברים יהודיים מאותה תקופה. הצירוף מלמד שלא היה כאן יחיד מזדמן אלא קהילה.
נקודה מעשית חשובה: הממצאים עצמם אינם מוצגים באתר החפירות בסולין אלא במוזיאון הארכיאולוגי בספליט. מי שנוסע לסולין כדי לראות מנורה מגולפת יתאכזב. אתר סאלונה שווה ביקור בזכות עצמו, בגלל האמפיתאטרון והבזיליקות, אבל ההקשר היהודי נמצא בעיר.
אחרי חורבן סאלונה במאה השביעית נמלטו הפליטים דרומה, אל תוך חומות ארמון דיוקלטיאנוס. משם צמחה ספליט, ואיתה גם הרצף היהודי במקום.
מגורשי ספרד מגיעים לרפובליקת רגוזה
דוברובניק של ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת נקראה רגוזה, והייתה רפובליקה ימית עצמאית שהתקיימה בין האימפריה העות'מאנית לוונציה (Venice). רופא יהודי מוזכר במסמכי העיר כבר ב-1326, אבל התפנית הגיעה אחרי גירוש ספרד ב-1492 והמרת הדת הכפויה בפורטוגל ב-1497. סוחרים ספרדים ופורטוגזים הגיעו לרגוזה בספינות סוחר ובשיירות, והביאו איתם בדיוק את מה שהרפובליקה הקטנה נזקקה לו: קשרים בבלקן העות'מאני.
היחס היה דו ערכי לאורך כל התקופה. ב-1515 התקבל צו גירוש של יהודים מהרפובליקה, עם חריגים לסוחרים ולרופאים. ב-1538 כבר גרו יהודים בשכונת פלוצ'ה מחוץ לחומות, ב-1540 יוחדו מבנים למגורי יהודים, וב-1546 הקצו שלטונות העיר רובע יהודי סגור בתוך החומות. עשרים ושש שנים אחר כך, ב-1572, רוב סוכני המסחר של הרפובליקה בפנים היבשת היו יהודים.
ב-1622 התרחשה בעיר עלילת דם. אחרי שנמצאה נערה נוצרית הרוגה הואשם הסוחר יצחק ישורון ברצח, נדון לעשרים שנות מאסר בשלשלאות ושוחרר אחרי כשלוש שנים. רוב הקהילה עזבה בעקבות הפרשה לוונציה ולשטח העות'מאני, ונותרו במקום ארבע משפחות בלבד. במאה ה-18 שבה הקהילה וגדלה עד כ-218 נפש מתוך אוכלוסייה של כששת אלפים, אבל ההגבלות חודשו במחצית השנייה של המאה. שוויון זכויות מלא הגיע רק תחת השלטון הצרפתי בתחילת המאה ה-19, בוטל ב-1814 עם המעבר לשלטון אוסטרי, והוחזר באמצע המאה.
הגטו של דוברובניק ובית הכנסת שמעליו
ז'ודיוסקה פירושו "רחוב היהודים". זו סמטה מדורגת קצרה שיוצאת מהרחוב הראשי של העיר העתיקה, ובשני קצותיה עמדו בעבר שערים שננעלו בלילה. בית הכנסת אינו מבנה נפרד. הוא אולם תפילה בקומה העליונה של בית אבן צר, שגרעינו מתוארך לסביבות שנת 1300, וכל הקומות שמתחתיו שימשו למגורים.
האולם קטן, מעוצב בסגנון בארוק מאוחר, עם תקרה כחולה מצוירת, מנורות תלויות וכיסויי קטיפה. בקומה שמתחתיו פועל המוזיאון היהודי, ובו ספרי תורה שהובאו מחצי האי האיברי, תשמישי קדושה מכסף, טקסטילים ומסמכים. החלק המשמעותי ביותר באוסף הוא דווקא הניירת: פנקסי קהילה, וגם מסמכים משנות הארבעים ובהם ההוראות שהוטלו על היהודים.
המבנה נפגע גם בזמן המצור על דוברובניק בשנות התשעים. ב-1991 פגעו פגזים במבנים סמוכים, וב-1992 חדר פגז ארטילרי דרך גג בית הכנסת. השיפוץ הושלם ובית הכנסת נפתח מחדש ב-1997.
ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה בדוברובניק כ-250 נפש. ב-1943 הועברו חבריה לאי לופוד ומשם למחנה באי ראב, והעיר שוחררה באוקטובר 1944. היום חיים בדוברובניק כשלושים יהודים, ומניין בשבת תלוי לא פעם במבקרים מבחוץ. בית העלמין הישן הוקם ב-1652 בשכונת פלוצ'ה, וב-1911 הועברו המצבות לבוניבו שמחוץ לחומות. הכתובות עליהן בעברית, בלאדינו ובקרואטית.
ביקור: ז'ודיוסקה 5, בעיר העתיקה, כמאה מטר מהסטראדון. הביקור אורך 20 עד 30 דקות. הכניסה בתשלום ונמכרת במקום, שעות הפתיחה משתנות בין הקיץ לחורף, והמוזיאון סגור בשבת ובחגי ישראל. כדאי לשלב אותו בבוקר מוקדם, לפני שהעיר העתיקה מתמלאת, נושא שמפורט במדריך לכללים ולעומס בדוברובניק.
ספליט: בית כנסת בתוך קיר של ארמון רומי
הרובע היהודי של ספליט תופס את הפינה הצפון מערבית של ארמון דיוקלטיאנוס. בית הכנסת נמצא בסמטה שנקראת ז'ידובסקי פרולז, "מעבר היהודים", והוא נוצר מהסבה של הקומה השנייה בשני בתים מימי הביניים שנבנו אל תוך הקיר המערבי של הארמון. כלומר, אחד מקירות אולם התפילה הוא קיר הארמון הרומי מהמאה הרביעית.
הקהילה התארגנה רשמית ב-1533 בשם Università degli Ebrei. הדמות המרכזית בעלייתה הייתה דניאל רודריגה, סוחר יהודי ממוצא ספרדי, שקידם את פיתוח נמל ספליט ואת בית ההסגר שלו ופעל לפתיחת דרך מסחר בטוחה יותר אל פנים היבשת. ונציה, ששלטה בעיר, נתנה לקהילה מעמד נוח יחסית. ב-1657, במהלך מצור עות'מאני, הגנו יהודי העיר על המגדל הצפון מערבי של הארמון, וזה כונה מאז "המצודה היהודית". מראהו הנוכחי של אולם התפילה מיוחס בעיקר לשיפוץ מ-1728.
בית העלמין היהודי הוקם ב-1573 על המדרון המזרחי של גבעת מריאן. שמורות בו כשבע מאות מצבות מהמאה ה-18 ועד המאה ה-20, והמצבה הקדומה ביותר שנשמרה היא משנת 1717. הקבורה בו הופסקה, וב-1949 הוכרז כאתר תרבות מוגן. מהמרכז זו עלייה של 10 עד 15 דקות ברגל.
ב-1942 פרצו פשיסטים איטלקים לבית הכנסת, והוציאו את ספרי התורה ואת ארכיון הקהילה לפיאצה, הכיכר המרכזית של העיר, ושרפו אותם בפומבי. לוח זיכרון הוצב בכיכר ב-2018. הקהילה מנתה 284 נפש ב-1940, וכמחציתה נספתה. בית הכנסת שופץ ונפתח מחדש ב-1996, ועבר עבודות שימור נוספות מאז. היום מונה הקהילה כמאה חברים, והמבנה משמש גם כמשרדי הקהילה.
ביקור: אפשר להיכנס בדרך כלל בימי חול, ומומלץ לתאם מראש מול הקהילה היהודית בספליט. הביקור עצמו קצר, כרבע שעה, ומשתלב בקלות בסיור בארמון.
מוזיאון הארכיאולוגיה בספליט: איפה נמצאים ממצאי סאלונה?
המוזיאון הארכיאולוגי בספליט הוא המוזיאון הוותיק ביותר בקרואטיה, והוא זה שמחזיק את הממצאים היהודיים מסאלונה. הוא ממוקם ברחוב זרינסקו פרנקופנסקה 25, כרבע שעה הליכה צפונה מהעיר העתיקה, ולא בתוך הארמון. זו הסיבה שרוב המטיילים מפספסים אותו.
| פריט | פרט |
|---|---|
| שעות, 1.6 עד 30.9 | שני עד שבת, 9:00 עד 14:00 ו-15:00 עד 20:00. סגור בימי ראשון ובחגים |
| שעות, 1.10 עד 31.5 | שני עד שישי, 9:00 עד 14:00 ו-15:00 עד 20:00. שבת 9:00 עד 14:00. סגור בימי ראשון ובחגים |
| כרטיס מבוגר | 8 יורו |
| ילדים, סטודנטים, גמלאים | 4 יורו. עד גיל 6 חינם |
| כרטיס משפחתי | 15 יורו, שני מבוגרים וילדיהם |
| כרטיס משולב עם אתר סאלונה | 10 יורו למבוגר, 5 יורו בהנחה, תקף שבעה ימים |
| אתר סאלונה בסולין | דון פראנה בוליצ'ה 91, מנסטירינה. פתוח כל יום, 9:00 עד 20:00 בקיץ ו-9:00 עד 18:00 בחורף |
המחירים הם לפי המחירון שנכנס לתוקף ב-7 בינואר 2026, כפי שפורסם באתר המוזיאון. בעלי כרטיס Split Card מקבלים חמישים אחוז הנחה.
זאגרב (Zagreb): קהילה שנבנתה במאה ה-19
הסיפור בזאגרב שונה לגמרי. יהודים גורשו מאזור קרואטיה הצפונית ב-1456, ורק במאה ה-19, תחת השלטון ההבסבורגי, נבנתה כאן קהילה מודרנית. הקהילה היהודית של זאגרב נוסדה ב-1806. היא מנתה 1,285 נפש ב-1887, 3,237 בשנת 1900, 5,970 ב-1921, ולמעלה מ-11 אלף ערב מלחמת העולם השנייה.
ב-27 בספטמבר 1867 נחנך בית הכנסת הגדול ברחוב פראשקה, כמאה מטר מכיכר באן ילצ'יץ'. תכנן אותו האדריכל פרניו קליין, בסגנון ניאו מורי, בהשראת בית הכנסת בלאופולדשטאדט בווינה (Vienna). במשך שבעים וארבע שנים הוא היה אחד המבנים הבולטים במרכז העיר, והקהילה קראה לו פשוט "הטמפל".
באוקטובר 1941 הורה ראש עיריית זאגרב מטעם משטר האוסטשה, איוואן וורנר, להרוס אותו. התירוץ הרשמי היה שהמבנה אינו מתאים לתכנית האב של העיר. ההריסה החלה ב-10 באוקטובר 1941 והסתיימה באפריל 1942.
מה עומד היום במקום, ומה קורה עם השחזור?
שום דבר. במקום שבו עמד בית הכנסת יש מגרש שמשמש בעיקר לחניה, ובשוליו לוח זיכרון. בין 1959 ל-1980 עמד שם בית כלבו במבנה טרומי, שנשרף ב-1980. הקרקע הוחזרה לקהילה היהודית ב-1999. ב-2013 הכריזה ממשלת קרואטיה על תמיכה בשחזור, אבל התכנית לא יצאה לפועל.
הוויכוח נסוב על שתי שאלות שלא הוכרעו: האם לשחזר את המבנה המקורי במדויק או להקים מבנה חדש שמשלב מרכז תרבות, ומי מייצג את יהודי זאגרב לצורך ההחלטה, לאחר שבשנות האלפיים נוצרו בעיר שתי קהילות מאורגנות. נכון לאוגוסט 2026 המגרש עדיין ריק.
מי שרוצה לראות את מה שקיים היום ילך למרכז הקהילה ברחוב פאלמוטיצ'בה 16, שם פועלים בית כנסת והמוזיאון היהודי בזאגרב. המוזיאון נפתח ב-2016, לציון 210 שנים לקהילה, ומציג יותר מ-150 פריטים: ספרי תורה, תשמישי קדושה, טקסטיל וספרים נדירים מהמאה ה-16. הכניסה בתשלום, והביקור מחייב תיאום מראש מול משרד הקהילה. הקהילה השנייה בעיר, בית ישראל, פועלת בכיכר מז'וראניץ' 6, וגם שם הכניסה מותנית בתיאום מראש. החלקה היהודית בבית הקברות מירוגוי נפתחה ב-1878 ובה אנדרטת זיכרון לשואה.
1941: נקודת השבר
ב-10 באפריל 1941, ימים ספורים אחרי הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה, הוכרזה מדינת קרואטיה העצמאית, NDH, בראשות תנועת האוסטשה. ב-30 באפריל 1941, שלושה שבועות בלבד אחר כך, פורסמו צווי הגזע: הצו על המוצא הגזעי והצו על הגנת הדם והכבוד הארי של העם הקרואטי. יהודים חויבו לענוד סימן זיהוי ובו האות Ž, אות הפתיחה של Židov, יהודי בקרואטית. ב-10 באוקטובר אותה שנה פורסם הצו על הלאמת רכושם.
ההבדל המהותי בין קרואטיה למדינות אחרות באירופה הכבושה הוא שהמחנות הופעלו כאן בידי המשטר המקומי ולא בידי הגרמנים. מתחם יאסנובאץ (Jasenovac) החל לפעול באוגוסט 1941 וכלל חמישה מחנות משנה. הגירושים לאושוויץ נעשו בשלב מאוחר יותר, בין השאר במאי 1943, אז נשלחו כאלפיים יהודים מזאגרב ומסביבתה.
בחוף היה המצב שונה. אזור הכיבוש האיטלקי לא יישם את מדיניות ההשמדה, ואלפי יהודים נמלטו אליו מפנים הארץ. ביוני 1943 רוכזו כ-2,100 יהודים באגף נפרד במחנה באי ראב, בתנאים טובים משמעותית מאלה של שאר האסירים. אחרי הכניעה האיטלקית ב-8 בספטמבר 1943 פונו רובם לשטח שבשליטת הפרטיזנים, כמאתיים קשישים וחולים שנותרו נשלחו לאושוויץ, וכ-245 מהצעירים הקימו יחידה לוחמת שנודעה כ"גדוד ראב".
המספרים משתנים לפי הגדרת השטח. בקרואטיה של היום חיו ערב המלחמה כ-25 אלף יהודים, וכ-5,000 שרדו. בשטח ה-NDH כולו, שכלל גם את בוסניה, נספו יותר מ-30 אלף יהודים, כשלושה רבעים מהקהילה.
יאסנובאץ: מה יש באתר וכיצד מבקרים?
מתחם יאסנובאץ פעל מאוגוסט 1941 עד אפריל 1945, והוא היה מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר במדינת קרואטיה העצמאית. לפי הערכת מוזיאון השואה האמריקאי נרצחו בו בין 77 אלף למאה אלף בני אדם, ובהם 45 עד 52 אלף סרבים, 15 עד 20 אלף רומה, 12 עד 20 אלף יהודים, וחמשת אלפים עד 12 אלף קרואטים ומוסלמים שהיו מתנגדי משטר.
אתר הזיכרון עצמו מנהל רשימה שמית של הקורבנות. נכון לעדכון האחרון שפורסם, במרץ 2013, היא כוללת 83,145 שמות: 47,627 סרבים, 16,173 רומה, 13,116 יהודים ו-4,255 קרואטים, ובהם 20,101 ילדים מתחת לגיל 14. האתר מציין במפורש שהרשימה אינה שלמה ושהעבודה נמשכת.
מספרי הקורבנות ביאסנובאץ הם נושא לוויכוח פוליטי מתמשך בקרואטיה ובסרביה. המספרים שכאן הם הערכות של מוסדות מחקר.
בשטח עומדים היום המוזיאון, אנדרטת "פרח האבן" של האדריכל בוגדן בוגדנוביץ' משנת 1966, ומסלול הליכה לאורך שרידי המחנה.
| פרט | מידע |
|---|---|
| כתובת | Braće Radić 147, יאסנובאץ |
| כניסה | חופשית |
| שעות, 1.3 עד 30.11 | שני עד שבת, 9:00 עד 17:00. סגור בימי ראשון ובחגים |
| שעות, 1.12 עד 28.2 | שני עד שישי, 9:00 עד 16:00. סגור בסופי שבוע ובחגים |
| קבוצות עם מדריך | יש להודיע לפחות עשרה ימים מראש בדוא"ל |
| נסיעה מזאגרב | סביב שעה וחצי ברכב, כביש A3 ויציאה בנובסקה (Novska) |
| ברכבת | מזאגרב דרך סיסאק (Sisak) וסוניה (Sunja) או דרך נובסקה. מהתחנה כעשר דקות הליכה |
הפרטים לפי אתר הזיכרון יאסנובאץ, נכון לאוגוסט 2026. הביקור עצמו אורך שעה עד שעתיים, והנסיעה הלוך ושוב הופכת אותו לחצי יום מזאגרב.
הקהילה היהודית בקרואטיה היום
בקרואטיה פועלות תשע קהילות יהודיות מאורגנות, תחת גג מועצת התיאום של הקהילות היהודיות. הערכות הקהילות עצמן מדברות על 1,700 עד 2,000 יהודים במדינה, כשלושה רבעים מהם בזאגרב, לצד קהילות קטנות בספליט, בריאקה (Rijeka), באוסייק (Osijek) ובדוברובניק. במפקד האוכלוסין הצהירו על דת יהודית מאות בודדות בלבד, פער מוכר שנובע מהבדל בין הגדרה דתית להשתייכות קהילתית.
הפעילות אינה מסתכמת בשימור. בזאגרב פועל בית הספר היסודי לאודר הוגו קון, בית הספר היהודי היחיד במדינה, וכן גן ילדים, בית אבות, סניף מכבי, מקהלה והרכב כליזמרים.
האירוע התרבותי הבולט הוא פסטיבל הקולנוע היהודי בזאגרב, שפועל מאז 2007 ונקרא היום "פסטיבל הסובלנות". הוא הוקם ברישיון של פסטיבל הקולנוע היהודי בבריטניה, ונשיא הכבוד שלו היה ברנקו לוסטיג, יליד אוסייק, ניצול אושוויץ, ומפיק הסרטים "רשימת שינדלר" ו"גלדיאטור". הפסטיבל משלב הקרנות בבתי קולנוע בזאגרב עם תכנית חינוכית לבתי ספר שפועלת מאז 2009.
איך משלבים את האתרים במסלול טיול?
אף אחד מהאתרים כאן אינו דורש יום שלם, וכולם למעט יאסנובאץ נמצאים בתוך ערים שממילא נמצאות ברוב המסלולים. השילוב הטבעי הוא במסלול של שבוע מספליט לדוברובניק, ומי שמוסיף את זאגרב, למשל במסלול המשלב את קרואטיה וסלובניה, יכול לצרף גם את יאסנובאץ.
| אתר | עיר | זמן ביקור | כניסה |
|---|---|---|---|
| בית הכנסת והמוזיאון היהודי | דוברובניק, ז'ודיוסקה 5 | 20 עד 30 דקות | בתשלום, סגור בשבת ובחגים |
| בית העלמין בבוניבו | דוברובניק, מחוץ לחומות | 30 דקות | בתיאום |
| בית הכנסת בארמון | ספליט, ז'ידובסקי פרולז | 15 עד 20 דקות | בתיאום מול הקהילה |
| בית העלמין על מריאן | ספליט, מדרון מזרחי | שעה, כולל ההליכה | בתיאום |
| המוזיאון הארכיאולוגי | ספליט, זרינסקו פרנקופנסקה 25 | שעה עד שעה וחצי | 8 יורו למבוגר |
| אתר סאלונה | סולין | שעה וחצי עד שעתיים | כלול בכרטיס משולב |
| המוזיאון היהודי ומרכז הקהילה | זאגרב, פאלמוטיצ'בה 16 | 45 דקות | בתשלום ובתיאום מראש |
| מגרש בית הכנסת ההרוס | זאגרב, רחוב פראשקה | 5 דקות | חופשי |
| אתר הזיכרון | יאסנובאץ | שעה עד שעתיים, חצי יום עם הנסיעה | חופשית |
שלושה דברים כדאי לדעת מראש. ראשית, בכל אתר שמופעל בידי קהילה יהודית פעילה, כלומר בתי הכנסת בספליט ובזאגרב ובתי העלמין, הכניסה תלויה בתיאום ולא בשעות פתיחה קבועות, ובחלק מהמקומות נדרשת גם בדיקה ביטחונית. פנייה בדוא"ל שבוע מראש פותרת את זה.
שנית, מבין האתרים היהודיים רק בית הכנסת בדוברובניק פועל כמוזיאון עם כרטיס בכניסה, ולכן הוא היחיד שאפשר להיכנס אליו ספונטנית. שלישית, האתרים היהודיים עצמם, בתי הכנסת והמוזיאונים הקהילתיים, סגורים בשבת ובחגי ישראל, וזה משפיע גם על תכנון מסלול כללי, נושא שמפורט במדריך לכשרות ולשבת בקרואטיה.
לגבי הביקור עצמו, אין באתרים האלה משהו שמחייב הסתרת זהות או זהירות מיוחדת, והנושא הרחב יותר של הטיול הישראלי במדינה מכוסה בכתבה על קרואטיה עבור ישראלים. בבתי הכנסת הפעילים נהוג כיסוי ראש לגברים ולבוש צנוע, בדיוק כמו בכל בית כנסת אחר.
המחירים והשעות נכונים לאוגוסט 2026. באתרים שמנוהלים בידי קהילות קטנות שעות הפתיחה תלויות בזמינות מתנדבים, ולכן תיאום מראש הוא הכרחי.
